לדף ראשי




שרירא גאון - גאון פומבדיתא. נולד בערך בשנת 900 ומת בערך בשנת 1000. שלשלת יחוסו נמשכת עד זרובבל בן שאלתיאל מזרע דוד.
רב שרירא עצמו מעיד כי אבותיו היו מן הנשיאים, וכאשר החלו ראשי הגולה להשחית דרכם, משכו אבותיו הראשונים את ידם מן הנשיאות, שמו מגמת פניהם להגיון התורה, נתמנו לחכמי הישיבה והיו כמה פעמים מראשי הישיבה.
חותמו היה צורת אריה, סמל דגל מטה יהודה.
רב שרירא היה אב"ד, ובשנת 968 נתמנה לראש ישיבת פומבדיתא, ובנו רב האי קבל מקומו כאב"ד. אחרי שעמד רב שרירא שלשים שנה בגאונותו התפטר בגלל זקנתו, ומינה את בנו רב האי למלא מקומו.
בסוף ימיו הלשינו עליו ועל בנו לפני הכליף אל-קדיר, אשר צוה לכלוא אותם ולהחרים את כל רכושם. עם זאת לא הסירם מגאונות. הדבר שבר את רב שרירא שחלה, ואחרי ימים אחדים מת זקן ושבע ימים ושבע רוגז.

אגרת רב שרירא
רש"ג מפורסם בשל האגרת שכתב כתשובה לעדת קירואן. הוא התבקש לבאר את השתלשלות התורה שבע"פ וסדר דורות המסורת. באגרתו האיר את נתיבות המשנה, הברייתא, התוספתא והתלמוד, והודיע את כללי הגמרא ודרכי המדרש. הוא ברר מתי נכתבו וע"י מי נכתבו, וסדר בסדר ברור את דורות התנאים והאמוראים, דורות רבנן סבוראי ודורות הגאונים עד זמנו ומנהגי הישיבות. בכל החקירות בנה את מסקנותיו על ראיות והמקורות אשר שאב מהם.
לאגרת חשיבות גדולה לגבי קורות ישראל והספרות הרבנית. היא היתה למורה דרך לדורשי תולדות ישראל.
ברוב הימים חלו ידים באגרת, עד שהגיעו אלינו שתי נוסחאות אשר הן שונות בדברים עקריים. נוסחא אחת מסודרת בספר יוחסין, ונראה כי היא יותר מדויקת; נוסחא שניה יצאה לאור ע"י בער גאלדבערג (ב"ג) ע"פ כתב יד, והיא שונה מאוד מן האגרת הראשונה המקובלת.
בנוסח הראשון כתוב במפורש כי רבי תקן את המשנה בכתב על ספר ובדיו, ורב אשי החל לסדר את התלמוד וגם הוא כתב ספרו ומהדורותיו על ספר. נוסח השני מתאמץ לבטל את הגישה שרבי ורב אשי כתבו ספריהם, והשמיטה את כל המקומות המוכיחים זאת.

לדעת ווייס הסיבה לשנות את הנוסח הייתה להתאים את האיגרת עם שיטת קצת רבני צרפת, שחשבו כי עד דורות האחרונים לא היה שום דבר כתוב מן התורה שבע"פ (דו"ד ח"ד 165).

בנוסף לאיגרת זו, כתב עוד אגרת למר רב יעקב החבר בן מר רב נסים ראש חכמי קירואן, לפרש את עניין התארים הנהוגים בתלמוד, כמו רבן, רבי, רב, מר. הוא באר גם כמה שמות של האמוראים (עי' ערוך ע' אביי ויוחסין השלם).

זמן כתיבת האגרת הראשונה בדבר כתיבת המשנה והתלמוד היה בשנת ד"א תשמ"ו 986 (מאור עינים פכ"ד), ולדעת אחרים שנתים אח"כ (אפודי בהקדמתו).
לפעמים הוא מפליג בחשיבותם של הקדמונים והגאונים שלפניו, ואומר:

כל החולק על דבר מכל דבריהם כחולק על ה' ועל תורתו, כי כולם דברי אלהים. ואפילו במדרשו של משה רבן של נביאים לא ידחו אותם ממקומם, וחכמתם ופלפולם הוא הדבר אשר צוה ה' את משה (הקדמה שערי צדק ח"ג).

ונראה כי דבריו כוונו נגד הרוגנים אשר רבו בזמנו ודברו במעלת הישיבות ונתנו דופי בגזרות הגאונים, ובפרט נגד הקראים שבזו לברי חכמים והכחישו את הקבלה.

תשובותיו
תשובות רש"ג הנמצאות בידינו בקבצים ובספרי הפוסקים הראשונים רבות הן במספר, ולא נבדלו מרוב תשובות הגאונים. רובן פסקים והוראות להלכה למעשה, ומקצתן פירושים במשנה ובתלמוד. נראה מהן שהיה נוטה להחמיר, והיה מדקדק כחוט השערה על דברי התלמוד.

באחת מתשובותיו הוא מבאר עניין "מצוה" שנזכרת בתלמוד, ואומר כי יש מצוה שהיא חובה לעשותה, ואם לא יעשנה יש עליו עון שמים; ויש מצוה אשר העושה אותה יש לו זכות ומקבל שכר על עשייתה, אבל אם נמנע ולא יעשנה אין עליו עון (שו"ת גאוני מזרח ומערב סי' קמ"א בית תלמוד ח"ד 351).

בתשובה אחרת הוא מבאר כי מה שמצינו שרבי דוסא בן הורקנס אמר מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא, אין הכוונה שראה ר' דוסא את חגי הנביא, רק שזה המוסר את השמועה היה מופלג בזקנה, וקבל מזקנים שבדורו ובדור שלפניו ולפני פניו עד שהשמועה ברורה לו כאילו שמעה באזניו, ובצדק יוכל להעיד עליו שמים וארץ שכן אמת (שם סי' ק"מ).
תשובותיו כתובות לרוב ארמית ובלשון הגאונים הראשונים. יש ממנו תשובות אחדות שכתב ערבית, ונמצאו בתרגום לעברית (שערי צדק ח"א ש"ו סי' י"ז, ח"ד ש"ג סי' כ"ח).

באמונותיו ודעותיו הלך בדרכי רוב הגאונים וחשב כי המדרשים בעניין שיעור קומה והיכלות הם קבלות קדמוניות, שנמסרו על ידי ר' ישמעאל ורבי עקיבא. סוד כמוס בדבריהם, ואי אפשר להבין הדברים כפשוטם, כי נפלאים הם מאוד, ולכן מסרו חכמים אחד לחבירו הכרת פנים וסדרי שרטוטים (שערי תשובה סי קכ"ב, שו"ת הגאונים דפוס ליק סי' כ"מ).

ועל האגדה בכלל אמר:

הדברים היוצאים מן הכתובים ונקראו מדרש ואגדה, הרבה רק אומדנות הם, ויש מהם שהוא כן ויש שאינו כן, לכן אין סומכין על האגדה. והנכון מהם מה שמתחזק מן השכל ומן המקרא נקבל מהם, ואין סוף ותכלה לאגדה (ספר האשכול ח"ב צד 41, ועי' הקדמת ספר מנורת המאור ע"פ ספר מגלת סתרים).

השתדל לפרש אגדות זרות בהשכל ודעת, לקרב את המופלא אל ההבנה. פעם אחת נשאל על עניין אגדות רבא בר בר חנה, שסיפר כי הלך במדבר והגיע למקום אחד אשר בו נפגשו הארץ והרקיע. והשיב שפירושו הוא כי המלך אלכסנדר מקדון בנה מקום במדבר ועשה בו דמות הרקיע וגלגל החוזר להראות בו חכמתו, וראה אותו רבב"ח (שו"ת סי' קנ"ח).
דעותיו על האגדה כתב בספר 'מגלת סתרים' שהיה עוד בידי בעל האשכול ומנורת המאור.

חיבר פירושים למקרא, ואחדים מהם שובצו על ידי מפרשי המקרא (רד"ק בשורשיו).
כתב גם פירושים לתלמוד, וגם הם הובאו במקומות שונים ע"י מפרשי הגמרא.
פירושיו נכתבו ערבית (שם הגדולים ע' שרירא).
כל אלה אבדו.



הערות לערך:
שם המעיר:
הערה: לדעת ווייס הסיבה לשנות את הנוסח הייתה להתאים את האיגרת עם שיטת קצת רבני צרפת, שחשבו כי עד דורות האחרונים לא היה שום דבר כתוב מן התורה שבע"פ (דו"ד ח"ד 165).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן