לדף ראשי



בבבל למד בבית מדרשו של רב הונא בסורא (ע"ז ו:ב) ושל רב יהודה בפומבדיתא (חולין יט:ב). עלה לארץ ישראל בניגוד לרצונו של רב יהודה רבו, כמו חבירו ר' זירא (ברכות כד:ב).

ישב כנראה בטבריה, בקרבת הישיבה הגדולה, שם התרועע עם ר' זירא (חולין, נז:א), וראשי הישיבה ר' אמי ור' אסי.

סחר במשי (ב"ק קיז:ב). נסע לבבל לצורך עסקיו והקפיד לחזור לרגלים לביתו בארץ ישראל (קידושין נט:א).
התואר "רבותינו שבארץ ישראל" מתייחס לר' אבא (סנהדרין יז:ב).

בעלותו לא"י הביא עמו ר' אבא מסורות שקיבל מרבותיו ומחכמי בבל, ומסר אותן בישיבות א"י בשמם, או בשם "רבנין דתמן" (ירושלמי שביעית י:ב, נדרים ח:א). בכל פעם שחזר לבבל הוריד עמו את תורת חכמי א"י, ובייחוד את מאמרי ר' יוחנן (ב"מ קז:א). יש ששלח לבבל במכתב מאמרי הלכה של חכמי א"י.
בבבלי (ב"ב קכז:ב) הובאו שבעה פסקים ששלח ר' אבא מא"י לרב יוסף בר חמא (אביו של רבא) למחוזא.

דרכי צדקתו וחסידותו: כדי שלא להביא את העניים לידי בושה, היה צורר מעות בסדינו, ומפשילו לאחוריו, והעניים באים ונוטלים (כתובות סז:ב). לפי דעתו המלים "עשר תעשר" (דברים יד:כב) רומזים גם מעשר כספים שהסוחרים חייבים לתת לעמלים בתורה (פסיקתא דרב כהנא צט:ב).

נשא אלמנה, את אמו של רב שמואל בר אבא מהגרוניא, והיא מתה עליו והשאירה לו נכסים (ב"ק ח:א).

ייתכן שחלק מן המאמרים המוזכרים בשם ר' אבא שייכים לחכמים אחרים בשם זה.

מדברי ר' אבא:
קשה גזל הנאכל, שאפילו צדיקים גמורים אינם יכולים להחזירו. (חולין פט:א)
כל שלא חס על כבוד קונו - רתוי לו שלא בא לעולם. (חגיגה טז:א)
אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו:ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" (סנהדרין צח:א. רש"י: כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ).

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן