לדף ראשי



ישיבת "גאון יעקב" הייתה בירושלים. כאשר נכבשה בשנת 1071 על ידי הסלג'וקים - עקרה לצור, ורבי אביתר היה ראש הישיבה בצור.

זמן קצר אחרי מינויו פרצה מחלוקת קשה בינו לבין דוד, בנו של הגאון דניאל בן עזריה. דוד זה ירד מצרימה והצליח (לדברי אביתר ב"מגילתו", באמצעים לא כשרים) להשתלט שם בעזרת נגיד מצרים, ר' מבורך בן סעדיה, על משרת "ראש ישיבה של גולה",

"וימלוך על נא אמון ואי חנס ואי כפתור ושפריר נילוס (אלכסנדריה ואחנאס ודמיאט ופוסטאט), ויילחם ויישם עליהם מס בחוזק רוע משפט החמס אשר קם למטה רשע".

שלוחיו וסוכניו השתלטו על קהילות אשקלון, קיסרין, חיפה, בירות וגבל והכריחו אותן להכיר בדוד כראש גולה וראש ישיבה, ולהעלות לו מס. לבסוף שלח ידו לנגוע גם בצור, שם היה אביתר ראש הישיבה:

"וידחה את ראש הישיבה (=אביתר) ממנה וילחצהו לחץ גדול, וישלח אליה נוגש אבירם הסוכן בן דתן, וימסור את עם ה' ביד הרשות, ויגלה פנים בתורה, ויטה משפט, וידרך את לשונו ברבים ונכבדים, וילחץ את טיפולי אב הישיבה עד כי הבריחם ממעונם והשמים קינם ויכעס קונם וימנעם מללמוד התורה".

אביתר היה אנוס לברוח לסוריה. אבל לאחר שנה הייתה הרווחה, כי נגיד מצרים ר' מבורך עצמו הקהיל אסיפה בשנת 1094 והוריד את דוד בן דניאל מגדולתו. לפי הנראה שב אביתר אז למשרתו, אבל בשנת 1096, בתחילת ימי מסעי הצלב, אנו מוצאים אותו שוב בסוריה, "משגר כתב אל קהל קוסטנטיניה" (=קונסטנטינופול).

מגילת אביתר
מחיבוריו של אביתר לא נשתיירה בידינו אלא המגילה המפורסמת, הידועה בשם "מגילת אביתר". הוא מספר בה בסגנון נמלץ את פרשת מלחמת בית אביו נגד המשתררים דניאל בן עזריה ובני דוד, הדוחקים את רגליהם ומוציאים מידיהם בכוח הזרוע את משרותיהם. מן המגילה עולה שהיו לאביתר ידיעות בתלמוד ובמדרשים, ושהיה נוטה לתורת הסוד.

הוא עומד בה בכל תוקף על זכויות מיוחדות של א"י כלפי ארצות הגולה:

"ארץ ישראל אינה קרואה גולה שיהא ראש גולה נסמך בה (הכוונה לדוד בן דניאל), ועוד שאין עוקרין נשיא שבארץ ישראל, שעל פיו מעברין את השנה וקובעין את המועדות הסדורים לפני הקב"ה קודם יצירת העולם, דהכי גמרי בסוד העיבור".

אביתר עשה את אשר כתב, ובמגילת אביתר מסופר שאביתר ירד מצור לחיפה כדי לקדש בה את שנת 1083 - כסמל לסמכותו של המרכז הארץ ישראל בענייני קידוש החודש.

בספר חסידים מסופרת אגדה זו על אביתר הכוהן וז"ל:

"בימי רב היי ור' אביתר כוהן צדק שהיו בירושלים ובא לפניהן רוצח. ציווה רב היי ור' אביתר להכותו מלקות בהר הזיתים עד שפוך דם עליו. והרוצח צעק: הכוני, אל תחמולו עלי, כדי שלא אקרא בדין בפני הקב"ה: והכוהו עד שהיה נפוח לחיים, וציווה להניחו. והמתינו לו כשלוש שבועות, ואחר כך הטמינו (אותו) בחול, רק מעט נקב פתוח היה, ועינוהו והכוהו עד בין מוות לחיים. כן עשו שלוש פעמים, וידעו והבינו כי נתכפר לו, כי קיבל הכול באהבה. ואמר שלא נתכפר לו עדיין, אמרו לו: כבר מן הקב"ה שמחל לך".

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן