לדף ראשי



יהודי מרוקו היו תחת לחץ מוסלמי להמיר את דתם, וחלק מהם אף לא עמד בניסיון, ואמר את המשפט שדרשו ממנו, כי "אין אלוה מבלעדי אלוה, ומוחמד נביאו". יהודי קנאי יצא בקול קורא לקהילות האנוסים, והורה להם שחובה עליהם למסור נפשם לבל יעברו על איסור עבודה זרה. וכל המודה במוחמד בשפתיו, אפילו לבו רחק ממנו, אין לו חלק באלהי ישראל.
רמב"ם יצא נגדו, כדי לתמוך באלפי האנוסים, להציל נפשם ממוות או משמד גמור. הוא כתב את "אגרת השמד" או "מאמר קדוש השם". (קבץ תשובות הרמב"ם, ליפסיא תרכ"ו. נזכרה בתשב"ץ ס' ס"ו ובהריב"ש ס' י"א).

רמב"ם ראה שרבבות מבני ישראל נאנסו לעבור על כמה מצוות חמורות, וכי יש לחזקם ולקשרם לעמם ולדתם בעבותות אהבה. הוא הוכיח באגרת השמד שאסור להוציא לעז על קהילות שלמות, לקרוא אותם פושעים ורשעים. אליהו, שבימיו היו כמעט כולם עובדי עבודה זרה ברצון, מלבד שבעת אלפים, נצטווה לשוב למדבר מפני שקטרג על ישראל.

רמב"ם מספר גם על ר' מאיר שנתפס בעניין של שמד, ובשעה שאמרו לו מכיריו "הלא אתה מאיר", אמר "איני", והראה עצמו אוכל בשר החזיר, ולא אכל, (ע"ז י"ח: קהלת רבה פ"ז, י"ב).

וכן מעשה בר' אליעזר הגדול (מובא במדרש קהלת) שנתפס לשם מינות. רמב"ם הביא ראיה מאחאב וממלכים אחרים שהיו רשעים גמורים, ובכל זאת נחשב להם קידוש השם לצדקה. התשובה מועילה, ובפרט לאנוסים העושים שלא ברצון. "אנוס רחמנא פטריה ולא נקרא פושע".

אם עבד אדם עבודה זרה, למרות שאמרו חכמים יהרג ולא יעבור, אינו חייב מיתה ולא כרת. חילול השם הוא רק איסור לאו. על כן ראוי שלא להתרחק מחללי שבתות, אלא לקרבם ולזרזם בעשיית המצות. וכבר אמרו רז"ל שגם הפושע מרצונו, אם יבוא לבית הכנסת להתפלל מקבלין אותו, ואין נוהגין בו מנהג בזיון.

רמב"ם מחלק את נושא האונס והשמד לחמישה חלקים. הוא מדגיש שראוי לצאת מכל המקומות האלה אם אפשר, ולבקש ארץ שאפשר לעבוד בה את ה' בגלוי ולקיים את התורה בלא אונס.

הנוסח המלא של איגרת השמד
יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן