לדף ראשי



היה מרבותיו של ר' מאיר. נמנה בין ארבעת החכמים שנכנסו לפרדס (חגיגה יד:ב) - שעסקו בחכמת הנסתר - וסופו ש"קיצץ בנטיעות".

סיבות שונות ניתנו באגדה ליציאתו של אחר לתרבות רעה.

אחרי שיצא לתרבות רעה התחבר עם הרומיים, ועמל להחטיא את אחיו.
גם אחרי שיצא לתרבות רעה לא עזבו ר' מאיר תלמידו. פעם אחת ישב ר' מאיר ודרש בשבת בבית המדרש של טבריה. עבר אלישע רבו רכוב על סוס. הפסיק את דרשתו ויצא אליו. אלישע שאל את רבי מאיר מה דרש, ומאיר השיב לו כתלמיד לרבו. אלישע התווכח עמו ומסר לו פירושים אחרים לאותן המקראות משמו של ר' עקיבא. ויכוח זה רב בו הנסתר על הנגלה, והיא משקף את עמדות שניהם בעניני אמונה ובחירה חופשית. על כך במאמר המוזכר בסוף ערך זה.

כשנטה למות בא ר' מאיר לבקרו, והציע לו לשוב בתשובה. אמר לו: ואם אשוב אם יקבלוני? אמר לו ר' מאיר: כתוב (תהלים צ:ג) "תשב אנוש עד דכא, ותאמר שובו בני אדם" - עד דכדוכה של נפש מקבלין. אותה שעה בכה אלישע ונפטר ומת. והיה ר' מאיר שמח בלבו ואומר: דומה שמתוך תשובה נפטר רבי.

תאור מלא של חיי אלישע בן אבויה, והמקורות התלמודיים אודותיו, במאמר הבא:
אלישע בן אבויה – תלמיד חכם שסרח, יהודה איזנברג


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן