לדף ראשי




1. רבי אלעזר בר רבי צדוק הראשון
בנו של ר' צדוק, שצם ארבעים שנה שלא תחרב ירושלים, ורבן יוחנן בן זכאי ביקש מאספסיינוס רופא שירפאו (גטין נו:א-ב).

רבי אלעזר בר רבי צדוק חי כמה עשרות שנים לפני החורבן, ויחד עם אבא שאול בן בטנית עסק במסחר (ע"ע אבא שאול בן בטנית). היה תלמידו של ר' יוחנן בן החורני.

הוא מתאר את אנשי ירושלים והמקדש

מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל (ברכות יט:ב).
כך היה מנהגן של אנשי ירושלים: אדם יוצא מביתו ולולבו בידו, הולך לבית הכנסת לולבו בידו וכו' (סוכה מא:ב);
כך היו אומרים תגרי חרך שבירושלים: בואו וטלו לכם תבלין למצווה (פסחים קטז:א);
כך היו כותבי ספרים שבירושלים עושין ספריהם (בבא בתרא יד:א);
כך היו חבורות שבירושלים נוהגות (תוספתא מגילה ד(ג) טו);
כל המטיל תכלת בסדינו בירושלים אינו אלא מן המתמיהין (מנחות מ:א).
לול קטן היה בין כבש למזבח, במערבו של כבש, ואחת לשבעים שנה פרחי כהונה יורדין לשם ומלקטין משם יין קרוש (סוכה מט:א);
ראשי כלונסאות היו בהר הבית, שעליהן אומנין יושבין ושפין את האבנים (תוספתא כלים ב:ב).
כמין טס של זהב היה לה [למנורת המקדש] על גבה, כשהוא מטיבה דוחקו כלפי פיה, כשהוא נותן בה שמן דוחקו כלפי ראשה. (מנחות פח ב).
הין היה במקדש וכמין שנתות היו בו עד כאן לפר ועד כאן לאיל ועד כאן לכבש. (ספרי במדבר קמה).

ר' אלעזר מרבה לספר על בית רבן גמליאל, שהיה קרוב לו מאוד. מעיד הוא: פעמים הרבה אכלתי בבית רבן גמליאל (תוספתא ביצה ב:יד). פעם שבת עם ר' צדוק אביו ביבנה, וחל ארבע עשר להיות בשבת, ובא זונין, ממונה של רבן גמליאל, ואמר: הגיע עת לבער את החמץ (פסחים מט:א) כנראה באותו פסח בא עם אביו לבקר בביתו של רבן גמליאל (שם לז:א). גם במקומות אחרים מספר הוא על מנהגן של בית רבן גמליאל (ביצה יד:ב).

עסק בהלכה עם רבן גמליאל, ר' אליעזר ור' יהושע. נמנה עם חכמי יבנה, והיה חבר הוועד שעסק בקידוש החודש.
ממאמריו בנושא קידוש החודש:

ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש. בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו מקדשין אותו, רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: אם לא נראה בזמנו - אין מקדשין אותו, שכבר קידשוהו שמים. (ראש השנה כד א)
אמר רבי אלעזר בר צדוק: כשהיינו עוסקין בעיבור השנה ביבנה לא היינו מפסיקין לא לקריאת שמע ולא לתפלה. (שבת יא א)

סיפר על הצוואה שצווהו אביו בדבר קבורתו:

כך אמר לי אבא בשעת מיתתו: בני, בתחילה קברני בבקעה, ובסוף לקט את עצמיי ותנם בגלוסקמא. ואל תלקטם בידיך. וכן עשיתי לו. נכנס יוחנן וליקטן ופירס עליהן אפיקריסין (מין בגד), ונכנסתי וקרעתי עליהן, ונתתי עליהן ספירין יבישין. כשם שעשה לאביו כך עשיתי לו (שמחות יב).

תפילה שהייתה שגורה בפיו:

רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: שמע צעקת עמך ישראל ועשה מהרה בקשתם, ברוך אתה ה' שומע תפלה. (ברכות כט ב).

2. רבי אלעזר בר רבי צדוק השני
תנא בדור הרביעי והחמישי, במחצית השניה של המאה השניה. כנראה נכדו של ר' אלעזר בר' צדוק הראשון. חברם של תלמידי ר' עקיבא האחרונים: ר' מאיר, ר' יהודה ור' יוסי.
היה מקורב לבית הנשיאות והתרועע עם ר' יהודה הנשיא. רבי מספר:

פעם אחת היינו באים אני ור' אלעזר בר' צדוק אצל ר' יוחנן בן נורי בבית שערים, והיינו אוכלין תאנים וענבים חוץ לסוכה (תוספתא סוכה ב:ב).

אייבו, אביו של רב, מספר שהיה עומד לפני ר' אלעזר בר' צדוק פעמים אחדות (סוכה מד:ב). בדיון על ביטול הגזרה שגזרו שלא לאכול שמן של נכרים, הוזכר רבי אלעזר בר צדוק:

אמר רבי שמואל בר אבא אמר רבי יוחנן: ישבו רבותינו ובדקו על שמן שלא פשט איסורו ברוב ישראל, וסמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי רבי אלעזר בר צדוק, שהיו אומרים: אין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה; (עבודה זרה לו א)

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן