 לדף
ראשי
אליעזר חסמא
תנא בדור השלישי, בתחילת המאה השניה לספירה. מחכמי יבנה. דבריו הובאו כמה פעמים במשנה ובברייתות. חולק על ר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא (משנה נגעים ז:ב). היה תלמידו של ר' יהושע ומסר הלכות משמו (תוספתא זבים ד:ד). יחד עם ר' יוחנן בן ברוקה הלך להקביל פניו של ר' יהושע בפקיעין, ושניהם ספרו לר' יהושע את תוכן הדרשה של ר' אליעזר בן עזריה (חגיגה ג:א). נוסף לגדולתו בתורה היה בקי בתקופות ובגמטריאות. חי חיי דוחק וצער, עד כי ר' יהושע המליץ עליו ועל ר' יוחנן בן גודגדא בפני רבן גמליאל, שהם חכמים גדולים, ואין להם פת לאכול ולא בגד ללבוש. רבן גמליאל נתן להם משרה בישיבת יבנה, אבל הם בענוותנותם לא רצו ליטול שררה על הציבור, עד שרבן גמליאל כפה עליהם זאת: מעשה ברבי יוחנן בן נורי וברבי אלעזר חסמא, שהושיבם רבן גמליאל בישיבה, ולא הרגישו בהם התלמידים. לעתותי ערב הלכו וישבו להם אצל התלמידים. וכך היתה מדתו של רבן גמליאל: כשהיה נכנס ואומר "שאלו", בידוע שאין שם קנתור. כשהיה נכנס ולא היה אומר שאלו, בידוע שיש שם קנתור. נכנס ומצא את רבי יוחנן בן נורי ואת רבי אלעזר חסמא שישבו להם אצל התלמידים. אמר להם: יוחנן בן נורי ואלעזר חסמא הרעתם לצבור שאי אתם מבקשים לעשות שררה על הצבור. לשעבר הייתם ברשות עצמכם, מכאן ואילך הרי אתם עבדים משועבדים לצבור. (ספרי דברים טז). הערות לערך: שם המעיר: יוסף חלמר הערה: מדעתי פרפראות לחוכמה אומר התנא רבי אליעזר בן חסמא על הגימטריאות שהן בכלל פרפאות לחוכמה. כשם שפרפרת היא מעדן המשמש כמתאבן לעיקר הארוחה, כך הגימטריה באה למשוך את הלב אל החוכמה שבכתובים ולהקל את קליטת המסר שבהם בדרך של שעשוע, חידוד השכל ושנינות. אכן, יש מי שחושבים את הגימטריאות למשחקי לשון בלבד, והם כמי שרואים את הקנקן ולא את מה שיש בו. וגרועים מהם הרואים בגימטריה מין בריאה שיש לה חיים משלה והשפעה מיסטית. אלה ואלה טועים ותועים, מטעים ומתעים, אין הגימטריאות אלא מה שהגדיר ר' אליעזר בן חסמא: כלי לקירוב החוכמה אל הדעת. הנה דוגמה אחת: וַיֵּשֶׁב בגימטריה 318, כמניין וַיָּשֶׁב, ומספר אנשי חילו של אברהם, שכתוב: וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת, וַיִּרְדֹּף, עַד-דָּן. וַיֵּחָלֵק עֲלֵיהֶם לַיְלָה הוּא וַעֲבָדָיו, וַיַּכֵּם; וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק. וַיָּשֶׁב, אֵת כָּל-הָרְכֻשׁ; וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב, וְגַם אֶת-הַנָּשִׁים וְאֶת-הָעָם. ללמדנו שאין וַיֵּשֶׁב ליעקב ובניו בלא וַיָּשֶׁב, שאין לך ישיבת א"י בלא חיל צבא וכוח, ודווקא המגויס מתוך חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ, כדי שיוכל להגן על הנפש והרכוש. ד"א, וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב – מפרש רש"י: ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רֻגזו של יוסף. והנה, וַיֵּשֶׁב בגימטריה 318 כמניין שיח, ואפשר לגרוס שיח במובן בור. ואומר הכתוב: וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם ואמר רב כהנא, דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום: מאי דכתיב: וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם. ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים? אלא מה, תלמוד לומר אין בו מים - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו. שזה סוד הבור שיוסף הושלך אליו: נחשים שהם בבחינת וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו, ועקרבים שהוא לשון הרע שנאמר ביוסף וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם, ומאלה קפץ עליו רֻגזו. לעיון נוסף: יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|
