לדף ראשי



בהלכה לא נשמר ממנו כמעט מאומה, וכל מאמריו הם באגדה, בייחוד בפירוש פרשת המן ופרשת ויבא עמלק (טז-יז).
הוזכר במכילתא יותר מארבעים פעם, ומשם בתלמודים. היה רגיל להתווכח עם ר' יהושע בן חנניה.
היה במחיצתם של חכמי יבנה, שהחשיבוהו כבעל אגדה וכפרשן. רבן גמליאל רגיל היה לומר: עדיין אנו צריכים למודעי (שבת נה:ב, ב"ב י:ב, ועוד).
פעם אחת פרש את הכתוב בדרך הפלגה:

וכבר היה רבי טרפון ורבי ישמעאל וזקנים יושבין ועוסקין בפרשת המן והיה רבי אלעזר המודעי יושב ביניהן. נענה רבי אלעזר המודעי ואמר: מן שירד להן לישראל היה גבוה ששים אמה אמר לו רבי טרפון: מודעי! עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו? אמר לו: רבי, מקרא אני דורש... (יומא עו:א).

האגדה מספרת שהיה דודו של בר כוכבא, וקשור במרד. וזה סיפור המעשה:

שלוש שנים ומחצה היה אדריינוס צר על ביתר. והיה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום, ואומר: ריבון העולמים, אל תשב בדין היום, אל תשב בדין היום. וכבר רצה אדריינוס להסיר את המצור מן העיר וללכת לו. אמר לו כותי אחד: לא תלך לך, שאני אמסור לידך את העיר. נכנס דרך ביב השופכין של העיר ומצא את ר' אלעזר המודעי עומד ומתפלל. עשה עצמו כלוחש לו בתוך אזנו. ראוהו בני העיר והביאוהו אצל בן כוזיבא (בר כוכבא). אמרו לו: ראינו את הסבא הזה משוחח עם דודך. אמר לו: מה אמרת לו ומה אמר לך?... אמר לו: אמר לי שאסגיר את העיר. בא (בר כוכבא) אצל ר' אלעזר המודעי ואמר לו: מה אמר לך הכותי הזה? אמר לו: לא כלום. מה אמרת לו? אמר לו: לא כלום. בעט בו בעיטה אחת והרגו. מיד יצאה בת קול ואמרה (זכריה יא:יז) "הוי רעי האליל עזבי הצאן, חרב על זרועו ועל עין ימינו, זרעו יבוש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה". הרגת את רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. מיד נלכדה ביתר ונהרג בר כוכבא (ירושלמי תענית ד:ה).

הסיפור על פי הגירסה במדרש איכה
מאמרו היחיד במשנה הוא במסכת אבות:

רבי אלעזר המודעי אומר: המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חברו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה - אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא. (אבות ג:יא)

דרשה נוספת שלו, העוסקת בהבדל בין ישראל ואומות העולם מופיעה במדרש תהלים:

רבי אליעזר המודעי [אומר]: לעתיד לבא באין כל שרי אומות העולם ומקטרגין על ישראל לפני הקב"ה, ואומרים לפניו: ריבונו של עולם, מה נשתנו ישראל משאר אומות? אלו עובדי ע"ז, ואלו עובדי ע"ז, אלו שופכי דמים, ואלו שופכי דמים, אלו מגלי עריות, ואלו מגלי עריות, הללו יורדין לגיהנם, והללו אין יורדין. אמר להם הקב"ה אם כן תרד כל אומה ואומה ואלהיה עמה לגיהנם, ותבדוק את עצמה, וגם ישראל ילכו ויבדקו את עצמם. משיבים ישראל ואומרים לפני הקב"ה, אתה הוא סיכויינו, ואתה הוא סברנו, אין לנו מובטח אלא אתה, אם רצונך עבור אתה בראשינו, ואומר להם הקב"ה אל תיראו שכולכם לובשי שני, זה ברית מילה, שנאמר לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים (משלי לא כא), ואף על פי כן אני אלך עמכם, שנאמר כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד (מיכה ד' ה'). (מדרש תהלים (בובר) מזמור א').

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן