לדף ראשי




יש נהגו לומר "אל ארך אפים" בכל תענית צבור, וכן איתא במנהגי ר"מ ש"ץ (מנהגי מהרי"ל בין פסח לשבועות). מנהגנו אינו כך, כי "אל ארך אפים" נתקן להאמר בימי ב' ה' בשביל אלה שאחרו לבוא לבית הכנסת, ואם יאמרו "והוא רחום" הארוך לא ישמעו קריאת התורה. לכן אם חלה תענית ביום שאינו שני או חמישי, אין אומרים "אל ארך אפים".

ימים שאין אומרים בהם אל ארך אפים
אין אומרים "אל ארך אפים" בראש חודש, משום שאומרים בו "הלל" וראש חודש איתקש למועדים (לבוש סי' חי"ח א).
ואין אומרים בערב פסח, מפני שיום הקרבת קרבן פסח הוא כיום טוב;
ואין אומרים בתשעה באב משום שנקרא מועד שנאמר "קרא עלי מועד";
ואין צריך לומר בערב יום הכיפורים כי לא חל בשני וחמישי;
ואין אומרים בחנוכה מפני שאומרים בו "הלל" ובא כיום טוב (לבוש סי' קל"א ו', סי' תרפ"ג א);
ואין אומרים בפורים שהם ימי משתה ושמחה;
ואין אומרים בשני אדרים בי"ד וט"ו (פורים קטן) שהם ימי נס והצלה (בית יוסף סי' תרצ"ז).

שתי הגירסאות של אל "ארך אפים"
יש שתי נוסחאות של "אל ארך אפים":
בראשון נאמר:

אל באפך תוכיחנו, חוסה ה' על עמך והושיענו מכל רע.

ובשני נאמר:

אל תסתר פניך ממנו, חוסה ה' על ישראל עמך והצילנו מכל רע.

ההתחלה והחתימה שווים בשניהם.
נהגו בני ספרד ופולין לומר שניהם, כי בתחילה מבקשים על הגאולה והיא הישועה השלמה, ואחר כך מבקשים רחמים על חיותנו עתה בגלות (משבלי הלקט בספר מטעמים 136).
מנהג אשכנזים לומר רק הראשון ולא השני.
אומרים "אל ארך אפים" מעומד, מפני שיש בו "חטאנו לך אדון" שהוא עיקר הוידוי, וכל וידוי נאמר מעומד (מטה משה אות רכ"א).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן