לדף ראשי




רבו היה כנראה ר' יהושע בן חנניה, שבשמו הוא מוסר כמה הלכות, ולפעמים החזיק בהן אפילו נגד דעתו של ר' עקיבא (משנה יומא ב:ג ועוד). נחשב כתלמיד חבר לרבי עקיבא (ב"ב קנח:ב, ועוד). בן עזאי הצטיין בשקידתו בלימוד התורה, עד שאמרו עליו שעם מותו בטלו השקדנים (משנה סוטה ט:טו).

בן עזאי לא נשא אישה, וכך מסופר עליו:

דרש בן עזאי כל מי שהוא מבטל פריה ורביה מעלה עליו הכתוב כאלו שופך דמים וממעט את הדמות. מאי טעמיה? שופך דם האדם מפני מה כי בצלם אלהים ומה כתיב אחריו ואתם פרו ורבו, א"ל ר"א בן עזריה נאים דברים היוצאים מפי עושיהן, בן עזאי נאה דורש ולא נאה מקיים, א"ל אני לפי שחשקה נפשי בתורה, אבל יתקיים העולם באחרים. (בראשית רבה לד; יבמות סג ב).

עם זאת, אמר בן עזאי:

השונא את אשתו הרי זה משופכי דמים, (דרך ארץ, פרק היוצא יג)

לפי אגדה אחת ארס לו בן עזאי את בתו של ר' עקיבא, שגם היא כרחל אמה התנתה עם ארוסה שילך לישיבה ללמוד תורה, אבל מסיבה בלתי ידועה לא נשאה לאישה (כתובות סג:א).

שנות חייו לא היו רבות. נשאר כל ימיו "תלמיד" של חכמים ולא הגיע לסמיכה (הוריות ב:ב, קידושין מט:ב, ורש"י שם). מותו בלא עת הובא בקשר עם עסקו בחכמת הנסתר. הברייתא מונה אותו בין הארבעה שנכנסו ל"פרדס", והוא "הציץ ומת" (חגיגה יד:ב). במקורות אחרים מופיע שמו בין עשרת הרוגי מלכות, שנפלו קרבן לרדיפות אדריינוס (איכ"ר ב:ד, שו"ט ט:יג).

בן עזאי עוסק הרבה בענייני מקדש וקורבנות, ואף בעינייני נזיקין. הוא נשתבח כחכם גדול, ובני הדורות שלאחריו השתבחו בו ואמרו "הריני כבן עזאי".

בן עזאי מוסר מסורות עתיקות. לדוגמה:

אמר רבי שמעון בן עזאי: מקובל אני מפי ע"ב זקן ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה, ששיר השירים וקהלת מטמאים את הידים. אמר רבי עקיבא: חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים... (ידים ג ה)
אמר שמעון בן עזאי: מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן ביום שהושיבו רבי אלעזר בן עזריה בישיבה שכל הזבחים הנאכלים שנזבחו שלא לשמן כשרים... (זבחים א ג)
אמר רבי שמעון בן עזאי מעשה שנמצאו עצמות בירושלם בדיר העצים ובקשו חכמים לטמא את ירושלם. אמר להן ר' יהושע: בושת היא לנו וכלימה שנטמא את ביתינו. (תוספתא עדויות ג ג)

ממאמרי האגדה של בן עזאי:

בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה:
הוא היה אומר אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום: (אבות ד).

בן עזאי אומר כל הנותן ארבעה דברים נגד עיניו שוב אינו חוטא, מאין בא, ולאן הולך, ומה עתיד להיות, ומי הוא דיינו; מאין בא, מליחה סרוחה, ממקום שאין העין יכולה לראות, ולאן הולך למקום חשך ואפלה, ומה עתיד להיות, עפר רמה ותולעה, ומי הוא דיינו, מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. (כלה רבתי פרק ו הלכה א)
בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך. אין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימה (יומא לח:א-ב).
שאלו את בן עזאי אמרו לו: אמר לנו דבר אחד ממגילת קינות. אמר להם: לא גלו ישראל עד שכפרו ביחידו של עולם, ובעשרת הדברות, ובמילה שניתנו לעשרים דורות, ובחמשה ספרי תורה, מנין איכה. (איכה רבה א)

הערות לערך:
שם המעיר: שלמה קפלן
הערה: הגמרא מספרת על ארבעה שנכנסו לפרדס: "ארבעה נכנסו לפרדס, אחד הציץ ומת [בן זומא], אחד הציץ ונפגע [בן עזאי], אחד הציץ וקצץ בנטיעות [אחֵר, אלישע בן אבויה, רבו של ר' מאיר], ואחד נכנס בשלום ויצא בשלום.


מקור ההערה: ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א (ע"ז, ב
לעיון נוסף:


שם המעיר: אורי שלום
הערה: נכון, אבל התוספתא בחגיגה מספרת את אותו סיפור על הארבעה שנכנסו לפרדס, ושם מופיע שבן עזאי הוא זה שמת.
מקור ההערה: תוספתא חגיגה פרק ב

שם המעיר: ארבעה נכנסו לפרדס
הערה: ארבעה נכנסו לפרדס הוא גם ברייתא בבבלי חגיגה י"ד ע"ב

שם המעיר: דוב לבן
הערה: בן עזאי לא נישא: עי' בסוטה ד' ע"ב. ולתירוץ הראשון נשא ופירש. עכ"פ לפי כתובות ס"ג ע"א הי' לפחות מאורס לבתו של רבי עקיבא (עי' בתוס' שם)
מקור ההערה: תלמוד בבלי

שם המעיר: ישראל חיים בלומנטל
הערה: בפירוש דעת זקנים מבעלי התוספות בתחילת פרשת תולדות כותב שבן עזאי חי 133 שנה, כמניין שנות רבקה, וכן כמניין שנות קהת.

מקור ההערה: אודות מנין שנות בן עזאי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן