לדף ראשי



נכדו של הלל (שבת טו:א). הכינוי "הזקן" - להבדילו מנכדו רבן גמליאל דיבנה. היה הראשון שנקרא "רבן" - תואר הנשיאים.

עמד בראש בית הלל. תיקן תקנות להגנת הנשים: משיאין את האישה שמת בעלה על פי עד אחד (משנה יבמות טז:ז). אין לבעל המגרש את אשתו רשות לבטל את הגט בבית דין אחר (משנה גטין ד:ב-ג).
תקנה נוספת: מצד הדין מותר לעדים לחלל את השבת כדי לעלות ולהעיד, אבל בירושלים הם היו מתכנסים בחצר בית יעזק, ולא זזו משם כל היום. התקין רבן גמליאל הזקן שיהא מותר להם ללכת אלפים אמה לכל צד. וכן מילדת הבאה ליילד, וכן כל מי שבא להציל נפש ויצא מן התחום, מותר לו ללכת אלפים אמה (משנה ר"ה ב:ה).

יש תיאור שהוא יושב על גבי מעלה בהר הבית ומכתיב מכתבים ליוחנן סופרו: לבני גליל העליון וגליל התחתון, לבני הדרום, ולבני גלות בבל, מדי ושאר כל גלויות ישראל. נושאי המכתבים הם ענייני מעשרות. והודעה בדבר עיבור השנה, שהוסיף על השנה שלושים יום (סנהדרין יא:ב).
פעם אחת אמד על גבי מעלה בהר הבית, והביאו לפניו תרגום של ספר איוב. אמר לבנאי: שקעהו תחת הנדבך (שבת קטו:א).
ושוב היה מטייל בהר הבית, וראה אישה אחת גויה נאה, ובירך עליה את הברכה "שכך לו בריות נאות בעולמו" (ירושלמי ע"ז א:ט).
כדייו בשבתו היה מקומו בלשכת הגזית. לשם היו עולים לשאול תורה מפיו (משנה פאה ב:ו).

כבודו היה גדול לא רק בין היהודים אלא אף אצל ראשוני הנוצרים. שאול התרסי, הוא פאולוס, מתפאר שהיה מתלמידי רבן גמליאל.

נזהר היה מאוד בענייני טומאה וטהרה. וכשהשיא את בתו לשמעון בן נתנאל הכוהן, שלא היה ניזהר כל כך, פסק עמו שלא תעשה טהרות על גביו (תוספתא ע"ז ג:י).

משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה, ומתה טהרה ופרישות (משנה סוטה ט:טו).

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן