לדף ראשי



חכם בבלי בדור הראשון והשני, באמצע המאה השלישית לספירה. חברו של רב. נמסרו בשמו מאמרים בודדים בהלכה ובאגדה.

היה יריבו של ראש הגולה מר עוקבא, ורצה להורידו מכהונתו. סיבת המחלוקת לא נודעה. סיפור זה מופיע בהקשר למריבה ביניהם:

גיטין דף ז עמוד א
שלח ליה מר עוקבא לר' אלעזר: בני אדם העומדים עלי ובידי למסרם למלכות, מהו? שרטט וכתב ליה: [תהלים ל"ט] "אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי" - אע"פ שרשע לנגדי, אשמרה לפי מחסום. שלח ליה: קא מצערי לי טובא, ולא מצינא דאיקום בהו! [=הם מצערים אותי מאוד, ואיני יכול לעמוד נגדם]. שלח ליה: [תהלים ל"ז] דום לה' והתחולל לו, דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים, השכם והערב עליהן לבהמ"ד והן כלין מאיליהן. הדבר יצא מפי ר' אלעזר, ונתנוהו לגניבא בקולר [=שלשלת בה קושרים את הנדונים למות].

ראש הגולה שאל את ר' אלעזר בן פדת, שעמד אז בראש ישיבת טבריה, אם מותר לו להשתמש בסמכות שקיבל ממלכי פרס, כדי להענישו. ר' אלעזר מייעצו לא להשתמש בתוקף שלטונו, אלא לצפות לעזרת ה', שיפיל אויביו לפניו.
בשל מחלוקת זו לא היה גניבא מקובל על חבריו. ופעם אחת כאשר רב הונא ורב חסדא ישבו, וגניבא עבר על פניהם, אמר אחד מהם לחברו: הבה נקום מפניו, שבר אוריין הוא. אמר השני: האם נקום לכבודו של בעל מחלוקת זה? (גטין לא:ב).
רב יוסף חשד בגניבא שבדה מלבו מאמר של רב (ברכות כה:א). כנראה גרמה מחלוקת זו שלא נקרא בתואר רב ורוב תורתו אבדה.

בשני התלמודים נמסר בקצרה דבר מותו של גניבא בידי המלכות. בשעת מותו ציווה לתת מירושתו ארבע מאות זוז לר' אבינא תלמידו (ירושלמי גטין ו:ה, בבלי סה:ב).

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן