לדף ראשי




נולד בבבל והיה תלמידו של רב יוסף. הוא מוסר דברי הלכה בשם רב יוסף, רב הונא, רב יהודה, רב נחמן בר יעקב, ואחרים.

בארץ ישראל למד תורה בבית מדרשו של ר' ירמיה בטבריה. הוא מוסר הלכות בשמם של כמה מחכמי א"י הקדמונים, שקיבל מאמריהם כנראה מפי ר' ירמיה רבו. באגדה קיבל הרבה מפי ר' אחא (ירושלמי ברכות ט:ב, ועוד).
מחבריו יש להזכיר את ר' יונה ור' יוסי, ר' מנא בנו של ר' יונה, רבין, רב יצחק בר יוסף ור' פנחס.
מתלמידיו ידוע על ר' יונה בוצריא (מבצרה), ששאל ממנו שאלה (ירושלמי מו"ק ב:ג). ור' יוסי בר' בון, שמוסר בשמו (ירושלמי שקלים ד:ג).

על עלייתו לא"י מספר ר' הונא עצמו. כשדנו במשואות שהיו משיאים בראשי ההרים, להודיע לגולה הבבלית על קידוש החודש, והזכירו את בית בלתין, התחנה האחרונה שלפני בבל, העיר ר' הונא: כאשר עלינו לכאן (לא"י) עלינו לראש בית בלתין, וראינו משם את הדקלים של בבל כעשבים זעירים (ירושלמי ר"ה ב:ב).

מהרה הגיע לעמדה עצמאית, ונעשה לאחד מחשובי החכמים שבדור. נתמנה כחבר בית הדין שהיה מקדש את החודש בעין טב (בקרבת לוד, המקום הקבוע לקידוש החודש אחרי שעברה הסנהדרין לגליל) (ירושלמי סוכה ב:ה).

בימיו החלו הרדיפות על יהודי ארץ ישראל, על ידי שרי הצבא הרומיים גלוס ואורסיקינוס (בתגובה למרד שפרץ בשנת 351 ). ר' הונא סבל ברדיפות אלו. הוא נמלט והסתתר במערה ושהה בה זמן רב. בימי רדיפות הדת, לא הניחו ליהודי ארץ ישראל לעסוק בתורה ובמצוות ואסרו לעבר את השנים. בני א"י היו נאלצים לגלות את סוד העיבור לחכמי בבל, למען ידעו איך לקבוע בעצמם את המועדות. ר' הונא בר אבין שלח לרבא את הכלל העיקרי של העיבור (בבלי ר"ה כא:א). מכתב שני שנשלח לרבא - המספר על שני מאורעות שאירעו בימים ההם - יצא כנראה גם הוא מתחת ידו של ר' הונא. המכתב כתוב בלשון חידות ורמזים, כדי שלא יוודע תכנו לשלטונות הרומיים, וזה לשונו:

"זוג בא מרקת, ותפשו נשר, ובידם דברים הנעשים בלוז, בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום. ועמוסי יריכי נחשון בקשו לקבוע נציב אחד, ולא הניחן אדומי הלז, אבל בעלי אסופות נאספו וקבעו לו נציב אחד, בירח שמת בו אהרן הכוהן".

וזה פשר הדברים: שני תלמידי חכמים שהלכו מטבריה נתפשו על ידי השלטון הרומי, כשנשאו בידיהם תכלת, אבל יצאו בשלום. הנשיא רצה לעבר את השנה, ולא קיבל רשיון לכך מהממשלה ובכ"ז נתאספו ועיברו את השנה בחודש אב (ראה סנהדרין יב:א, וברש"י שם).

מאורעות זמנו משתקפים בדרשותיו:

"אמר נבל בלבו (תהלים יד:א) - זה עשו הרשע. ולמה נקרא שמו נבל? על שם שמילא את כל הארץ מנבלתם של ישראל, שנאמר (תהלים עט:ב) נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים" (שו"ט יד:ג).

השתדל להרגיע את הנוטים להתקומם כנגד הלוחצים, והזהירם שלא ידחקו את הקץ:

ארבע שבועות השביען, כנגד ארבעה דורות שדחקו על הקץ ונכשלו... מה עשו? נתקבצו ויצאו למלחמה ונפלו מהם חללים הרבה, מפני מה? שלא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו, שעברו על הקץ ועברו על השבועה (שהש"ר ב:ז).

יש סבורים שהיו שני אמוראים בארץ ישראל בשם ר' הונא, אחד בדור השלישי, ואחד בדור הרביעי, וקשה להבחין ביניהם.

לעיון נוסף: (מאמרים באתר דעת והקישור אליהם)



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן