לדף
ראשי
חזקיה בן רבי חיא
חזקיה (בנו של ר' חיא). אמורא בדור הראשון, במחצית הראשונה של המאה השלישית לספירה. אחיו התאום של יהודה. לר' חיא ולאשתו יהודית נולדו תאומים: חזקיה ויהודה. שניהם נודעו בחכמתם. חזקיה היה מפורסם כמורה הוראה ומדריך בדרכי החיים. חזקיה ויהודה למדו בנעוריהם יחד ולא זזו איש מאחיו. יחד עם אביהם, ידידו הנערץ של רבי, ישבו על שולחן הנשיא. פעם אמרו, כי אין בן דוד בא עד שיכלה הבית [=בית הנשיא] הזה מישראל (סנהדרין לח:א). הנשיא ראה אותם "מטילים קוצים בין עיניו", והם נאלצו לצאת לאחוזות - לעבודת שדה – ולחיות חיי צער, בייחוד אחרי מות אביהם. עם זאת לא חדלו מללמוד בשקידה ורכשו הרבה תורה ודעת (ברכות יח:ב). חזקיה סידר קובץ של ברייתות, שהובא כמה פעמים בתלמוד בשם "תנא דבי חזקיה", בדומה לברייתו של אביו ר' חייא. קובץ זה הכיל בעיקר מדרש הלכה. דבריו נתקבלו כדברי אחד התנאים. היה בקשר עם ר' יוחנן, והוא משבחו ואומר: זה הוא בן אדם! או לגרסה אחרת: אין זה בן אדם, אלא מלאך! (שבת קיב:ב, ועוד). חזקיה הצטיין באגדה ובפירוש המקרא: "אשר נשבעת להם בך" (שמות לב:יג) אילו בשמים וארץ נשבעת, היית יכול לכלותם, כשם שהשמים והארץ בטלים. אבל אמרת לאברהם 'בי נשבעתי' (בראשית כב:טז), שאתה חי וקיים לעולם (שמו"ר מד:י).חזקיה גר בטבריה והפיץ שם תורתו, שם נפטר ונקבר במערת אביו. זמן רב התהלכו אגדות נפלאות על המערה והקבורים בה (מו"ק כה:א, ירושלמי כלאים ט:ג). מקור הערך: ע"פ היימן, סדר תנאים ואמוראים, מרגליות, אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים
יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|