לדף ראשי




מצוות עשה ליעד האמה לו או לבנו. שנאמר "ואם לא יעדה" וגו' (שמות כ"א). מצוות לא תעשה (פי' מ"ו) שלא למנוע מאמה עבריה שנישאה, וכן משאר בנות ישראל, "שאר" מזונות, "כסותה" כמשמעו, ו"עונתה" חיי אישות, שנאמר "אם אחרת יקח לו, שארה כסותה ועונתה לא יגרע".

אין האמה מתקדשת לאדון אלא מדעתה, ולדעת הרמב"ם דווקא מרצונה (הל' עברים פרק ד), והתוספות (קדושין ה' ע"ב) כתבו שצריך רק להודיע לאב שיעדה.
אם לא יעדה האדון, ולא נשאה לא הוא ולא בנו, יוצאת האמה לחפשי בחמשה דרכים:
א) בכלות ששת שנות עבודתה,
ב) בשנת היובל בתוך ששת השנים,
ג) במות אדוניה, ואינה עובדת את בנו או את יורשיו,
ד) כשתביא סימני נערות והיא בת י"ב שנה ויום אחר,
ה) כאשר האב פודה אותה ומשלם לאדון את יתרת הכסף עבור השנים שלא תעבוד אצלו. אם יש חאב כסף פדיון, כופים אותו לפדותה.

אין האדון יכול למכור האמה לאחר, שנאמר "לעם נוכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה".

שקדו חז"ל על תקנתן של בנות ישראל ואמה בכלל, עד כי קשה היה לאב למכור את בתו לאמה.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן