לדף ראשי



ר' יונה ור' יוסי עמדו בראש ישיבת טבריה, ודבריהם ממלאים את הירושלמי. הם היו חברים קרובים, התהלכו יחד, והיו שותפים בעסקי היין שלהם (ירושלמי מע"ש ד:ו).

כאשר מת בנו של ר' יוסי, באה השמועה לר' יונה, והשלים כל היום בתענית (ירושלמי נדרים ח:א). בזמן הרדיפות של אורסיקינוס שר צבאו של גלוס (משנת 351) התירו שניהם ליהודי הגליל לאפות לחם לצבאו של אורסיקינוס בשבת (ירושלמי שביעית ד:ב). כאשר יצאו שניהם לקראת אורסיקינוס לאנטיוכיא קיבלם שר הצבא בכבוד, וכאשר ראה פניהם קם ממקומו. כששאלוהו עבדיו: האם מפני יהודים אלה אתה קם? אמר להם: את פניהם של אלה אני רואה בקרב ונוצח (ירושלמי ברכות ה:א).

ר' יונה היה תלמידו של ר' ירמיה (ירושלמי מגילה ד:ה ועוד). רוב עסקו היה בהלכה, ובאגדה טיפל רק מעט.

הצטיין במצות צדקה: כיצד היה ר' יונה עושה? כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו היה אומר לו: בני, בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר, טול ואתה פורע, ואחרי שהיה לוקח היה אומר לו: יהא במתנה (ירושלמי פאה ח:א).
ר' יונה היה מוחזק לאיש מופת. ספרו עליו: כותי אחד היה גר בשכנותו של ר' יונה. נפלה דליקה בשבת בשכונתו של ר' יונה. הלך הכותי ורצה לכבות את הדליקה, ולא הניחו ר' יונה. אמר לו הכותי: יהא רכושי במזלך. אמר לו: הן. וניצול הכול (ירושלמי נדרים ד:ט ועוד).

בבבלי נחשב ר' יונה כאחד מ"תקיפי דארעא דישראל", וספרו עליו פלאים כאשר הוא מתפלל על עצירת גשמים (תענית כג:ב).

ר' יונה נפטר לפני ר' יוסי חברו (ירושלמי מע"ש ד:ו), ור' מנא בנו, שהיה מגדולי החכמים של הדור החמישי, ירש את מקומו כראש ישיבת טבריה, לצדו של ר' יוסי.


הערות לערך:
שם המעיר: אביב יואלי
הערה: אפשטיין בספרו מבוא לספרות האמוראים עמ' 274 מציין שמדובר בר' יוסי בר בון
מקור ההערה: מבוא לסה"א עמ' 274

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן