לדף ראשי



בן דורו הצעיר של ר' יוחנן, מתלמידיו הראשונים. נסמך על ידי ר' יוחנן (סנהדרין ל:ב), ונחשב לו כתלמיד חבר. היה חברים של ריש לקיש ור' אלעזר, וכמה פעמים הם חולקים (ברכות כב:ב; עירובין קג:א ועוד).
רבים מוסרים את מאמריו, ובייחוד ר' אבהו ור' חמא בר עוקבא.

עסק הרבה גם באגדה. דרשותיו משכו את שומעיו. היה אומר: כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין על שומעיהם כדבש... נוח לו שלא אמרן (שהש"ר ד:יא).

דרש:

'טמנו גאים פח לי' (תה' קמ:ו) אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, מצודה פרשו לי אומות העולם להפילני. אומרים לי עבוד עבודה זרה. אם אני שומעת להם נענשתי, ואם אין אני שומעת להם - הן הורגין אותי. משל לזאב שצמא למים ופרשו לו מצודה על פי המעיין, אמר, אם ארד לשתות הריני ניצוד ואם לו ארד הריני מת בצמא (אס"ר ג:ב).

ר' יוסי בר חנינא היה דיין, ושיבחוהו שהוא יורד לעומקו של הדין (ב"ק לט:א). היה משתדל לפשר בין בעלי הדין, והיה מטיף לאחד מבעלי הדין להתנהג עם חברו לפנים משורת הדין (ירושלמי ב"מ סוף ו).

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן