לדף ראשי



עמד בראש ישיבת פומבדיתא שנתיים וחצי (בשנים 320-323בערך). תלמידו המובהק של רב יהודה (בר יחזקאל), וחברו של רבה (בר נחמני).

על התמנותו לראש ישיבת פומבדיתא מסופר: אחרי מותו של רב יהודה, בשנת 299, לא יכלו להכריע בין שני המועמדים למשרה זו, רבה ורב יוסף. רבה היה "עוקר הרים" – שנון ביותר, ורב יוסף היא "סיני" - הצטיין בבקיאות. פנו לישיבת א"י בשאלה: סיני ועוקר הרים, איזה מהם עדיף? חכמי א"י השיבו: סיני עדיף, שהכל צריכים למרי חטיא (= לבעל החטים, צריך ידע של הברייתות והמקורות). ואף על פי כן לא קיבל עליו רב יוסף את המינוי, משום שחוזי הכוכבים ניבאו לו בילדותו שיהא ראש ישיבה שנתיים בלבד. וכך קרה שנתמנה רבה לראש ישיבת פומבדיתא, תפקיד שמילא עשרים ושתים שנה, ואחרי מותו ירש רב יוסף את מקומו. (ברכות סד:א).

כשישים פעם מוזכר בבבלי 'תני רב יוסף'. פעמים חקר מקורה של הלכה בברייתות: "מנא אמינא לה? דתניא" (עירובין סא:א ועוד). היה בקי במקרא ובתרגומו. הוא מפרש הלכות על סמך מקראות (ב"מ קה:א). פעמים רבות הוא עוסק בתרגום. התרגום הארמי לדברי הימים נתייחס לרב יוסף ונקרא על שמו: תרגום רב יוסף. אמרו עליו שהוא יודע גם מעשה בראשית ומעשה מרכבה (חגיגה יג:א).

תלמידיו כיבדוהו כבוד רב. שמשעה שהיה אביי רואה את אזני חמורו של רב יוסף היה עומד מפני רבו (קידושין לג:א). רבא כשהיה נפטר מרב יוסף היה פוסע לאחוריו, מפני הכבוד, עד שניגפו רגליו והרטיב את מפתן בית רב יוסף בדם (יומא נג:א).

התייחס בכבוד לכל, ואפילו בשעת ויכוח שמר על כבוד חבריו (עירובין כט:א). רגיל היה לעשות סעודה חגיגית לתלמידי חכמים. כן עשה ביום מלאת לו שישים שנה, הואיל ויצא מכלל כרת (מו"ק כח:א). ארבע מאות מתלמידיו היו מאוכלי שולחנו (כתובות קו:ב רש"י).

הוא היא אומר:

גדולה זכותו של העוסק בתורה מזכותו של העוסק במצוות (סוטה כא:א); גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות (מגילה טז:ב); איזהו אפיקורוס? כגון האומר מה מועילים לנו רבנן... (סנהדרין צט:ב); אפילו רשע גמור כאחאב, שהתמכר לעשות הרע בעיני ה', מתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו, כיפרו לו מחצה מעוונותיו (שם קב:ב). תלמיד חכם רשאי לעשות דין לעצמו בדבר שברור לו (מו"ק יז:א).

מחלה קשה שעבר גרמה לכך ששכח את תלמודו, ואביי תלמידו חזר לפניו על תלמודו עד כי שב אליו זיכרונו. בהרבה מקומות בתלמוד אומר רב יוסף: דבר זה איני יודע מהו, ואביי מזכירו: אתה אמרת אותו לנו, ומברייתא זו וזו למדת כן. על מאורע זה דרש את המקרא (תהלים מא:ה) 'כל משכבו הפכת בחליו' - לומר שמשכיח לימודו (נדרים מא:א).
רב יוסף נתעוור, אולי בגלל אותה מחלה. היה אומר: מראש הייתי אומר: מי שיאמר לי הלכה כר' יהודה, שסומא פטור מן המצוות, אעשה יום טוב לחכמים, שהרי איני מצווה והנני עושה; עכשיו ששמעתי מאמרו של ר' חנינא "גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה", אדרבא, מי שיאמר לי שאין הלכה כר' יהודה אעשה יום טוב לחכמים (קידושין לא:א).

כבוד גדול נעשה לו במותו, שהוציאו את מיטתו סמוך לשעת קריאת שמע (ברכות יט:א). המון רב בא ללוותו וגשרי הפרת נשתברו (מו"ק כה:ב). על כיסאו ישב אביי תלמידו.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן