לדף ראשי



אמורא ארצישראלי מפורסם, בדור החמישי, במחצית השניה של המאה הרביעית לספירה. בנו ותלמידו של האמורא ר' יונה, מראשי הדור הרביעי. שמו מצוי ביותר בתלמוד הירושלמי ובייחוד בהלכה. עמד במשא ומתן של הלכה עם הרבה מחכמי הדור הרביעי והחמישי, ורבים היו תלמידיו.

מוריו: אביו, (ירושלמי מגילה ד:י), ר' יוסי, חברו של אביו (ירושלמי שקלים ז:ב), ר' חזקיה (ירושלמי דמאי א:ג) וחכמי קסרין אחרים: ר' אושעיא בר' שמי (ירושלמי כלאים ו:ג), ר' אהבה ור' זעירא (ירושלמי חלה א:א), ר' זריקן (ירושלמי שבת ז:ב).

חבריו: ר' חנניה דציפורין, ר' יוסי בר' בון היה לותלמיד חבר (ירושלמי שביעית ו:ב).

האגדה מספרת, שפעם אחת ציערו בני בית הנשיא את ר' מנא. השתטח על קבר אביו ואמר: אבא, אבא, בני בית הנשיא מצערים לי. עברו הנשיא ופמלייתו בסביבת קברו של ר' יונה, נדבקו פרסות סוסי מרכבתם ולא יכלו לזוז ממקומם, עד שקיבלו עליהם שלא יצערוהו יותר (תענית כג:ב).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן