לדף ראשי



היהודים מרדו נגד הקיסר גאלוס, ונציבו ארסקינוס. לאחר דיכוי מרד זה, בשנים 351-352, נגזרו גזירות חדשות על שלטון הבית של הקהילות, ועל קיום המצוות.
שלטונות רומי רצו לצמצם את זכויות הנשיא, אות חופש הפעולה של הסנהדרין בטבריה. הלל השני הסכים לצמצם את סמכותו של הנשיא ותפקידיו בקשר לקידוש החודש, קביעת המועדים ועיבור השנה. כדי לפתור בעיה זו פרסם את "סוד העיבור". לפי מסורת שמקורה בעדותו של רב האי גאון המובאת בספר העיבור לר' אברהם בר חייא, נעשתה קביעה זו בשנים 358/9 לספירה.
רמב"ן בספר הזכות (גטין, פרק השולח) כותב:

מימי הלל.. שנת תר"ע לשטרות, ד"א קי"ח (=358) בטלה הסנהדרין בארץ ישראל, ובטלו ממנה מומחין, והוא שתיקן סדר העיבור ומנה שנים וקידש חדשים לדורות.

גישה זו הקובעת את שנת פרסומו של הלוח בשנת 358 נדונה לעומק במאמרו של רחמים שר שלום, ומדבריו עולה כי הלוח התפתח במשך תקופה ארוכה, ולא נתפרסם כאחת.
מתי נוסד הלוח היהודי, רחמים שר שלום



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן