לדף ראשי



בן א"י שלמד תורה מפי ר' יוחנן ור' אלעזר, ירד כמה פעמים לבבל, ומסר שם את מאמרי רבותיו, דרכי החיים בארץ ישראל ופתגמי הארץ. הוא מקביל כמה פעמים את הנוהג בבבל לזה של א"י, ונותן את היתרון בכל לא"י. השתדל לחבב את הארץ ותורתה על הבבליים.

כשנפטר בבבל - מסופר בירושלמי - בכה על שלא זכה למות בא"י. ניחמוהו בהבטחה שיעלו את גופו לא"י ולא נתנחם. אמר: מה הנאה לי שאני מאבד מרגליתי (נשמתי) בארץ טמאה. לא דומה הפולטה בחיק אמו, לפולטה בחיק נוכרייה (ירושלמי כלאים ט:ג). כששמע ר' אלעזר על מותו בחו"ל קרא בצער: אתה, עולא, 'על אדמה טמאה תמות'! (כתובות קיא:א).

ממאמריו:

גדול הנהנה מיגיעו (מיגיע כפו) יותר מירא שמים (ברכות ח:א); לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה (שבת קיט:ב); אין ירושלים נפדית אלא בצדקה (סנהדרין צח:א); מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד (ברכות ח:א).

מקור הערך: ע"פ היימן, תולדות תנאים ואמוראים, מרגליות, אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן