לדף ראשי



ר' צדוק הראשון
היה זקן מופלג בימי המרד הגדול. ארבעים שנה לפני החורבן היה יושב בתענית ובתפילה שלא יחרב הבית. תעניותיו ערערו את בריאותו, ואחת מבקשותיו של רבן יוחנן בן זכאי מאספסיינוס היתה רופא לר' צדוק (גטין נו:א-ב).

על מעמדו בבית המקדש מעיר הסיפור הבא:

יומא כג א
תנו רבנן: מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש, קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו - נטל סכין ותקע לו בלבו. עמד רבי צדוק על מעלות האולם, ואמר: אחינו בית ישראל שמעו! הרי הוא אומר [דברים כא] כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושפטיך, אנו על מי להביא עגלה ערופה? על העיר או על העזרות? געו כל העם בבכיה.

סיפור נוסף מתאר את הרגשותיו אחרי החורבן:

פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה כט
מעשה במרים בתו של נקדימון, שהיתה שומרת יבם ובאתה אצל רבי צדוק ופסק לה מכ"ה ליטרות של כסף לקופות בשמים למזונותיה וסאתים יין לתבשילה בכל שבת ושבת, אמרה לו כך תפסקו לבנותיכם, וכשהגיע הרעב נשר שערה מן הרעב, וראה אותה רבי צדוק שהיתה מסבבת עם אביה בשוק, אמר היא אותה מרים שפסקת לה כך וכך בשבת וקיללה אתכם, אמר רבי צדוק יבא עלי אם לא ראיתיה מלקטת סובין של שעורים מתוך גללי בהמה, וקראתי עליה הפסוק הזה אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן.

צערו על חורבן בית המקדש מתבטא באגדה זו:

פעם אחת נכנס ר' צדוק לבית המקדש וראה את בית המקדש חרב. אמר: אבי שבשמים, החרבת את עירך ושרפת את היכלך וישבת ושלוות ושקטת. מיד נתנמנם ר' צדוק, וראה את הקב"ה שעומד בהספד, ומלאכי שרת מספידין אחריו, ואומר: הוי אמנה ירושלים (סדר אליהו רבה, כח.).

אחרי החורבן ישב כנראה בגליל, בעיירה טבעין בקרבת חיפה, ומשם העלה עמו שאלות לחכמי יבנה (תוספתא נדה ד:ג-ד).
ביבנה זכה לכבוד מאת רבן גמליאל הנשיא. ר' אלעזר בר' צדוק מספר: כשהיה רבן גמליאל יושב ביבנה, היה אבא ואחיו יושבין מימינו, וזקנים משמאלו (ירושלמי סנהדרין א:ד).

קידושין לב ב
מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק שהיו מסובין בבית המשתה בנו של רבן גמליאל, והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם, נתן הכוס לר' אליעזר ולא נטלו, נתנו לר' יהושע וקיבלו; אמר לו רבי אליעזר: מה זה, יהושע, אנו יושבין ורבן גמליאל (ברבי) עומד ומשקה עלינו? אמר ליה: מצינו גדול ממנו ששמש, (אברהם גדול ממנו ושמש) אברהם גדול הדור היה, וכתוב בו: [בראשית יח] והוא עומד עליהם! ושמא תאמרו, כמלאכי השרת נדמו לו? לא נדמו לו אלא לערביים, ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו? אמר להם רבי צדוק: עד מתי אתם מניחים כבודו של מקום ואתם עוסקים בכבוד הבריות? הקב"ה משיב רוחות ומעלה נשיאים ומוריד מטר ומצמיח אדמה, ועורך שולחן לפני כל אחד ואחד, ואנו לא יהא רבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו?

במותו ציווה את ר' אלעזר בנו לקוברו בדרך הקבורה העתיקה, שהיתה נוהגת בזמן הבית:

מסכת שמחות פרק יב הלכה ט
אמר רבי אלעזר בן רבי צדוק, כך אמר לי אבא בשעת מיתתו, בני, בתחילה קברני בביקעה, ובסוף לקט את עצמיי ותנם בדלוסקמא, ואל תלקטם בידך, וכן עשיתי לו, נכנס יוחנן וליקטן, ופירס עליהן אפיקריסין, ונכנסתי וקרעתי עליהן, ונתתי עליהן ספירין יבישין; כשם שעשה לאביו כך עשיתי לו.
הראשון).

ר' צדוק השני
אין עליו ידיעות ברורות. נראה שהיה בנו של ר' אלעזר בר' צדוק הראשון, ונשבה בשעת החורבן. אגדות מספרות שעמד בניסיון, כאשר מטרוניתא רומית תבעתו לדבר עבירה (קידושין מ א; אבות דר' נתן טז ב).
אין אפשרות לזהות בוודאות אילו מסורות שנאמרו על רבי צדוק מתייחסים לרבי צדוק הראשון ואלו לשני.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן