לדף ראשי





אנוסים - יהודים שהתנצרו באונס. הם נקראים "מאראנוס" בשל הביטוי "מרן אתא" (=מרנאת) בברית החדשה בלשון סורית, להורות כי האדון (ישו) בא, שהוכרחו האנוסים להוציא מפיהם בכל עת ובכל שעה. ואח"כ נשתבש השם בלשון ספרד שהוראתו לשון קללה וחרם. גם בהוראת "חזיר", ככינוי ליהודים האנוסים בפורטוגל שאכלו בשר חזיר בפומבי כדי שלא יחשדום כיהודים. באיי באליאריק קראו אותם Chuetas=אוכלי חזיר.

האנוסים הראשונים
מיד אחרי הרדיפות בספרד בשנת 1391 הוכרחו יהודים רבים לקבל את האמונת הנוצרית והם נקראו Conversos (עי' תשובת הרא"ש כלל י"ז ט' השם "מוחלף" למומר). בפורטוגל נקראו Christaos Novos="נוצרים חדשים". משערים כי מספר האנוסים בספרד ופורטוגל עלה למאה אלף איש, והם היו הסיבה לאינקוויזיציה ולגרוש היהודים משם.

סוגי האנוסים
האנוסים נחלקו לשלשה סוגים:
א) אלה שנשתמדו תחילה באונס, ולאחר מכן השלימו עם מצבם והתערבו בין הגוים. מטרתם הייתה להגיע למשרה ממשלתית או להתעשר. הם הראו את דבקותם באמונתם החדשה בכך שרדפו את היהודים אחיהם יותר משכניהם הגוים, לעגו להם ולמנהגיהם במאמרים וספרים שכתבו, הלשינו עליהם לרשות ומנעו אנוסים אחרים מלשוב בתשובה.

אנוסים אלה, אומר ריב"ש,

פרקו מעליהם עול שמים ונתקו מוסרות התורה, הולכים בחוקות הגויים ועוברים על כל המצוות, ולא עוד אלא שרודפים את היהודים האומללים אשר ביניהם להעלילם, כדי להכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. וגם על האנוסים אשר לבם לשמים ומשתדלים לצאת מן השמד, מוסרים אותם הרשעים האלה למלכות, כמו ששמענו מקצתם אשר בבלנסיה וברצלונה (שו"ת ריב"ש סי' י"א).

קבוצה זאת לא נחשבו לאנוסים, אלא למומרים ממש.

ב) אלה שנשאר בלבם כבוד לאמונת אבותם, והיו אוהבי ישראל. בסתר שמרו לפעמים גם את חוקי היהדות. עם זאת לא השתדלו לצאת למקום שיש בו חופש דת.

ג) אנוסים אמיתיים. הרבים אשר נאנסו להמיר אמונתם וללכת בחוקי הגויים בפרהסיה, אבל בסתר שמרו תורת ה' ומצוותיו. אחד מחכמי הנוצרים, וירשוריש שמו, התאונן לפני המלך על אנוס אחד שבא לבית תפילתם, ובעת שהרימו את גווית ישו לפני המתפללים, היה מכה על לבו ואומר: "אוי למי שרואה זה ואוי למי שמאמין בזה".

אינקוויזיטור אחד מאשביליא אמר אל הדוכס: אם תרצה לדעת איך האנוסים שומרים שבת, נלך ונעלה אל המגדל. שם הראה לו כי בית פלוני הוא בית אנוס, וכן רבים, כי לא יצא העשן מהארובה בבית ההוא עם כל תוקף החורף, והוא מפאת שלא הדליקו אש בשבת. עוד סיפר כי אנוס אחר היה בספרד, שהיה אוכל כל השנה מצה, כדי שיוכל לאכול כן בפסח ולא ייחשד, באמרו שהאצטומכה שלו אינה סובלת חמץ. בראש השנה הולכין אל השדה ותוקעין בהרים ובעמקים, כדי שלא ישמע קול השופר חוצה. ויש להם איש עתי ששוחט ומנקר ומוליך לבתיהם, ומי שימול בהחבא, ומהם שמל את עצמו כי לא בטח באדם פן יגלה הדבר. ומהם מי שהביא ספר תורה בתוך שק של פלפלין כדי שלא יכירוה (על פי שבט יהודה הוצאת וינער 96, 97).

רדיפות
האנוסים נרדפו פעמים רבות יותר מהיהודים, כי חשדום לכופרים וללועגים לתורה הנוצרית בקרב לבם, ובגלוי מתחזים לנוצרים כדי להגן עליהם ועל רכושם הרב. הכמרים הסיתו נגד האנוסים, עד שעלה בידם לעורר פרעות באנוסים בעיר טולידו בשנת 1449. בפרעות נהרגו רבים, ובזזו את רכושם. שוב פרעו בהם בשנת 1467, שרפו בתיהם באש ותלו רבים על העץ. בשנת 1473 עשו כן בעיר קורדובא, שם לחמו עם האנוסים שלושה ימים רצופים עד שנצחו אותם וגרשום מן העיר. הפרעות התפשטו מעיר לעיר ובהם ואלאדוליד וסיגוביא (1474). בכמה מקומות נרצחו כל האנוסים. מעשים כאלה נעשו גם בפורטוגל בליסבון בשנת 1506. יותר מחמש מאות אנוסים נהרגו ביום 17 אפריל, ובסך הכל הרגו כאלפיים איש. המלך מנואל העניש את הפורעים, המית את הרוצחים והחרים את רכושם, ונתן רשות לאנוסים לשוב לדת אבותיהם במשך עשרים שנה.

רבים מהאנוסים נמלטו לאיטליה, ולערים בצרפת ואמשטרדם, ומהם באו לאמריקה. היו שברחו לארצות המזרח: אפריקה טורקיה וא"י, וכמעט בכל ערי תבל.

היהודים ברומא התפללו בעד האנוסים בכל שבת תפילה קצרה:

"אחינו אנוסי ישראל הנתונים בצרה ובשביה, המקום ירחמם ויחון אותם, בעבור שמו הגדול יושיעם ויושיענו ויוציאם ויוציאנו מצרה לרווחה ומאפילה לאורה ונאמר אמן" (מחזור רומי שנת 1441).

בהלכה
רבים מגדולי הרבנים בזמן האנוסים השתדלו להגדירם כיהודים, אם מצאו להם זכות שהם באמת אנוסים. לדברי הריב"ש צריכים חקירה אם אינם עוברים על מצוות התורה אלא באונס או בשוגג, ומתעכבים בפורטוגל מפני שחושבים שעושים בזה מצווה להחזיק בניהם וקרוביהם במסורת ברית התורה, ומקיימים המצוות בצנעא. כל אלה כשרים הם לכל דבר (סי' י"א).

דברי הפוסקים על האנוסים

"ועל דבר האנוסים בארצותנו המפורסמים אצלנו למאמינים בתורתנו הקדושה ומתאווים לחסות תחת כנפיה, אבל מתעכבים לאהבת המועיל (=להציל ממונם) וכיוצא, אני מסופק מה יהא דינם ברבית. ודברי הריב"ש ז"ל ידועים. והחקירה הודאית קשת המציאות" (= קשה לחקור מה בלבם אם נאמנים הם לדתם או לא, ומפני הספק יש להם תורת רבית).

"גדולי תרומה"

(פירוש לספר התרומות, שער מ"ו ח"א דף רי"ב):
האנוסים שנשארו בארצותם, אם הם מתנהגים בכשרות בינם לבין עצמם ואין בידם להימלט למקום שיוכלו לעבוד את ה', סומכים על שחיטתם, ואין אוסרים יין במגעם (ש"ע יו"ד סי' קי"ט י"ב).
ודוקא אותם שגרים עדיין בין הגוים ועושים עבירות בפרהסיא מפני אונס, רק בצנעא נזהרים, ואפשר להם לברוח על נפשם, רק שממתינים משום ממונם או כיוצא בו. אבל אם עוברים על עבירות גם בצנעא, אע"פ שעשו מהתחלה באונס, הרי הם כגויים (הגהת הרמ''א ליו"ד סי' קכ"ד ט').
ואפילו הטובים שבהם אין נאמנים על יינם שנשמר ממגע גוי, אבל נאמנים על אחרים, שאין אדם חוטא שיהנו אחרים (ריב"ש סי' י"ב).

יש להם נאמנות להעיד על אנוסה שנתגרשה בגט מבעלה האנוס, כאשר עדי הגט וקיומו ומסירתו כולם אנוסים, אע"פ שהם נשארים בארצם בגלל ממונם.

ריב"ש פוסק (סי' י"א) שאנוס לע"ז, אע"פ שהוא בכלל יהרג ואל יעבור, אם עבר, לא נפסל לעדות, כיון שעשה כן באונס ומפני אימת מוות, דאנוס רחמנא פטריה. ומה שכתב הרמב"'ם שהמומר פסול לעדות - זהו מומר ברצון ולא מחמת אונס.

מהר"'י קולון שורש פ''ח מביא בשם רש"י מעשה באנוס שקדש עלמה בפני אנוסים חבריו וחזרו בתשובה, והורה שקידושיו קדושין להצריכה גט. אע"פ שחטא - ישראל הוא. ועוד, שמא הרהרו תשובה בלבם והוו צדיקי.

מצד שני היו בין פוסקים האחרונים שהחמירו עליהם להחשיבם כגויים. הורו שאינם נאמנים לכל דבר, והם אף מסופקים אם נאמנים לאחר שחזרו בתשובה יהיו נאמנים להעיד על מה שראו כשהיו אנוסים (מהר"א ששון סי' ב', ולא נראה כן להש"ך על ח"מ סי' ל''ה ס"ק ז'). וכנראה פסיקה זו מתייחסת לאנוסים מהסוג הראשון והשני שהוזכרו למעלה.

לעניין אישות הסכימו רבני שאלוניקי שנישואי אנוסים עם אנוסות בארץ גזרה אין בהם חשש קידושין, שכולם הן פסולי עדות מפני שיכולים להמלט על נפשם ולברוח משם (שו"ת הרד"ך בית ט' ובית כ"ח; מהרשד"ם סי' י"ד וסי' ק"י; הרא"ם ח"ב סי' ל"א; פני משה ח"א סי' ס"א).
בכור שנולד לאנוסים, נחשב לבן של פנוי ופנויה, וצריך לפדות עצמו בבואו לחסות תחת כנפי השכינה (עי' פחד יצחק ע' אנוסים ואות מ' קמ"ג.).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן