לדף ראשי



עמד יחד עם ר' יוחנן בראש ישיבת טבריה. מוצאו היה כנראה ממשפחה של תלמידי חכמים, שכן הוא מוסר מאמר בשם אבותיו במלים: "כך מקובלני מאבותי" (שבת קיט:ב). בילדותו זכה עוד לראות את ר' יהודה הנשיא, אם כי לא היה תלמידו (ירושלמי ביצה ה:ב).
לתקופה מסוימת מכר עצמו ללודיים, הם הגלדיאטורים המתגוששים בזירה עם חיות טרף לעיניי קהל רואים. מבנה גופו החסון עמד לו להינצל מסכנות גוף ונפש הכרוכות במקצוע זה (ראה על שחרורו מן הלודיים, גטין מז:א).
נפגש בר' יוחנן, שהיה חברו מנוער, והלה החזירו למוטב, לימדו תורה, ואף השיא לו את אחותו לאשה. מאז לא נפרדו שני החברים הללו בכל ימי חייהם.

אגדה מעניינת מתארת את פגישתו עם ר' יוחנן, ואת יחסיהם לאורך השנים:

האגדות על פגישת רבי יוחנן וריש לקיש, וניתוחן בערך "רבי יוחנן"

ריש לקיש היה חוזר על משנתו ארבעים פעם לפני שנכנס לשיעורו של ר' יוחנן (תענית ח:א). במשך הזמן נעשה משנהו של ר' יוחנן בישיבת טבריה. תפקידו היה לחזור עם התלמידים על פרקו של ר' יוחנן (ב"ק קיז:א, ורש"י שם). בשעת שיעורו של ר' יוחנן היה ריש לקיש מתפלפל עמו בהלכה ומקשה לו עשרים וארבע קושיות על כל דבר ודבר, ומתוך כך היתה ההלכה מתבררת (ב"מ פד:א). ר' יוחנן הכיר בכוחו של חברו, והיה מודה ששקול הוא כנגדו, ובעניינים שריש לקיש חלק עליו, פעמים היה מוותר על דעתו ואומר: מה אעשה? שכנגדי חלוק עלי (כתובות נד:ב; שם פד:ב). אף בעיניי בני הדורות הבאים היו ר' יוחנן וריש לקיש שווים במעלתם, וקראו להם: "שני גדולי עולם" (ירושלמי ברכות ח:ו).

דבריו על תלמידי חכמים:

כל העוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום (חגיגה יב:ב); שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה, הקב"ה מקשיב להן (שבת סג:א); כל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו (סנהדרין צט:ב); אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית, מפני שממעט במלאכת שמים (תענית יא:ב); "כי עליך הורגנו כל היום" (תהלים מד:כג) אלו תלמידי חכמים (גטין נז:ב).

היה נאמן לא"י. על הבבליים המתרפים מלעלות לא"י היה אומר: אילו היו כל ישראל עולים ביחד כחומה בימי עזרא, היו משולים ככסף, שאין רקב שולט בו. עכשיו, שעלו קבוצות קבוצות, כדלתות נמשלו בארץ, שהרקב שולט בו (יומא ט:ב).

על היצר הרע:

יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו... ואלמלא הקב"ה שעוזר לו, אינו יכול לו (סוכה נב:ב); לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע (ברכות ה:א); אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות (סוטה ג:א). כל אדם שכועס, אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא - נבואתו מסתלקת ממנו (פסחים סו:ב); כל המתלוצץ נופל בגיהינום (ע"ז יח:ב).

הערות לערך:
שם המעיר: יצחק ואזנה
הערה: יש להזכיר את היותו לפנים ראש ליסטים ולאחר מכן בעל תשובה למופת.
כמו כן - ראוי להזכיר את מאמריו המכוננים על התשובה - שעוונותיו נעשים כשגגות או אף זכויות. תשובה מאהבה, תשובה מיראה.
מקור ההערה: יומא פו. פרקי דר' אליעזר

שם המעיר: מיכאל בן ארי
הערה: מערכת היחסים המופלאה שבין ריש לקיש לרבי יוחנן עולה על שרטון, ב"מ פ"ד ע"א. ר"ל דורש על מערכת היחסים הראויה "בין שני תלמידי חכמים" (שבת ס"ג). יש מי שמבקש לומר שסיפורם של שני גדולי עולם אלו, הוא ברקע לסיפורו של עגנון 'שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו'. "אחד גולה ואחד מת ..."

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן