לדף ראשי



עמד בראש הישיבה בירושלים ובראש היישוב היהודי בא"י יותר מעשרים וחמש שנים. מוצאו כנראה מאפס בירת מארוקו.

תקופת גאונותו הייתה אחת התקופות הנוראות ביותר ליישוב היהודי בכלל ולקהילת ירושלים בפרט. מגפה ורעב פקדו את הארץ; בשנים 1024-1029 היו מהומות לרגל התקוממותם של שבטים ערביים; המורדים כבשו את ירושלים ורמלה והטילו על הקהילות תשלומי סכומים גדולים שהיו למעלה מכוחם; הגביה נעשתה באכזריות יוצאת מן הכלל, רבים מתו מייסורים ולא מעטים אבדו עצמם לדעת. הדרכים היו משובשות, אין יוצא ואין בא. עולי הרגל נתמעטו, ומקורות ההכנסה של הישיבה ושל קהילת ירושלים דללו.

בשנת 1034 הייתה רעידת אדמה קשה שגרמה נזקים מרובים בכל ארץ ישראל, ובייחוד גדל החורבן ברמלה.

מצבו הקשה של היישוב בא לידי ביטוי במכתביו של ר' שלמה, שעל כמה מהם הוא חותם: שלמה הנדכה, לנחמה מחכה; שלמה הנדכה, לישועת אל מחכה; וכיוצ"ב, אם כי הכתובת החקוקה בטבעתו היא: "ברכה צמודה לשלמה בן יהודה". הוא נושא את כל כובד העול, ועושה כל מה שבכוחו לעזור ליישוב העברי ולהקל את סבלו. הוא נוסע למצרים כדי לעורר את ראשי היהודים שיעמדו בפרץ, ופעמים רבות הולך בנו למצרים.

הוא רודף אחר השלום ובורח מן המחלוקת: במכתב שנכתב לרגלי המחלוקת שפרצה בקהילת פוסטאט נגד ר' אפרים בן שמריה, הוא כותב:

"אחינו! ראוי לנו להסיר הקנאה מבינותינו ולהסיר השנאה מנפשותינו, ולהוכיח איש את אחיו לאמור: הלא אב אחד לכולנו, הלא אל אחד בראנו, מדוע נבגוד איש באחיו לחלל ברית אבות. דיינו שנאת הגויים אויבינו המבקשים נפשותינו, עד אשר נאכל איש בשר זרועו... המולו לה' והסירו ערלת לבבכם".

אף על פי כן לא ניצל גם הוא מן המחלוקת. בר-פלוגתו היה נתן בן אברהם שהכריז על עצמו כראש הישיבה ו"נתכנה בשם גאונות". כך היו שני גאונים, שכל צד ביקש עזרה מראשי היהודים במצרים. בסופו של דבר הושג הסכם בין שני הצדדים ור' שלמה נשאר במשרתו.

מתורתם של גאוני א"י הגיע אלינו רק מעט מאוד, ואף מרבי שלמה בן יהודה לא הגיעונו אלא תשובות אחדות.

בניו: אברהם, שעמד לימין אביו ועזר לו בהנהלת עסקי הציבור, יחייא, שנשלח ע"י אביו לישיבת פומבדיתא למען ילמד תורה מפיו של הגאון רב האיי. אף אחד מהם לא מלא את מקומו.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן