לדף ראשי



יליד בבל, ממשפחתו של האמורא שמואל. עלה בנעוריו לא"י ולמד תורה אצל ר' חנינא בר חמא ור' יהושע בן לוי. תלמידו המובהק של ר' יוחנן.

היה גדול בתורה ועני מרוד וחסר לחם. עליו קרא ר' יוחנן את המקרא (קהלת ט:יא) "וגם לא לחכמים לחם" (ירושלמי בכורים ג:ג).

כשנהרסה נהרדעא על ידי פפא בר נצר (בשנת 219 ) הובאו בנות שמואל כשבויות חרב לא"י. יעץ לו ר' חנינא רבו לשאת לו אחת מבנות שמואל, באשר הן קרובותיו. מיד אחרי הנישואין מתה עליו אשתו, וכאשר נשא את אחותה מתה אף היא (ירושלמי כתובות ב:ו).
נאלץ לעזוב את הארץ. כאשר ביקש את ר' חנינא שיתן לו המלצה למשרה מתאימה בחו"ל, סירב ואמר: למחר אני הולך אצל אבותיך (=מת), יהו אומרים לי, נטיעה אחת של חמדה שהייתה לנו בארץ ישראל התרת לה לצאת לחוץ לארץ (ירושלמי מו"ק ג:א).

לא רצה להתפרנס מן הצדקה, ורבותיו וחבריו ניסו לעזור לו בדרכים שונות, ואף הפילו דינרים בדרכו כדי שימצאם. (רו"ר ה:ז; ירושלמי ב"מ ב:ג).
בגלל עוניו יצא לסוריא והתיישב בדמשק. ר' יוחנן נתן בידו כתב המלצה, והרשה לו לדון ולהורות עד שובו לארץ (סנהדרין ה:ב). לרוע המזל אחרי שיצא לחו"ל נתפנתה משרה בא"י, ור' יוחנן הצטער שלא היה בא"י שיוכל למנותו (סנהדרין יד:א).

גדולתו של ר' שמעון בר אבא בהלכה. אסר ללמד אף את הבנות יוונית, וכאשר ר' אבהו מסר בשם ר' יוחנן שמותר לאדם ללמד את בתו יוונית, מפני שהוא תכשיט לה, אמר ר' שמעון בר אבא: משום שר' אבהו רוצה ללמד את בתו יוונית הוא תולה עצמו בר' יוחנן (ירושלמי שבת ו:א).
בנו רב עמרם מסר פעם אחת הלכה בשמו (שבת קיט:ב).

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן