|
לדף
ראשי
שמעון בן חלפתא
תנא בדור החמישי, בסוף המאה השניה לספירה. האריך ימים עד ימי הדור הראשון לאמוראים. במשנה ובתוספתא אינו נזכר. מבאי ביתו של ר' יהודה הנשיא (רבי). חברו היה ר' חייא, יחד למדו בבית המדרש הגדול בטבריה (רו"ר ג:ד, לפרק א:יז).
היה עני מאוד, ורבי ור' חייא ניסו לתמוך בו בדרך כבוד. רבי הפקיר פעם שדה גריסין, כדי שיזכה בהן ר' שמעון בן חלפתא (רו"ר ה:ז, לפרק ב:ט). ור' חייא מסר לו שדה באריסות (רו"ר ה:יב, לפרק ג:ג).
מדרש תנחומא (בובר) פקודי סימן ז
מעשה בר' שמעון בן חלפתא שבא ערב שבת ולא היה לו מאין לאכול. ערב שבת עם חשיכה, יצא לו חוץ מן העיר ונתפלל לפני הקב"ה, מיד נתנה לו אבן טובה מן השמים, ונכנס ונתנה לשולחני, ופירנס את השבת, והיה יושב ואוכל בלילי שבת. אמרה לו אשתו: מהיכן אלו? אמר לה ממה שפירנס הקב"ה. אמרה לו: אם אין אתה אומר לי, איני טועמת כלום עד שתאמר לי. אמר לה: כך וכך היה מעשה, ונתפללתי וניתנה לי אבן טובה מן השמים, ואלו ממנה. אמרה לו: איני טועמת כלום עד שתאמר לי שאתה מחזירה למוצאי שבת. אמר לה: למה? אמרה לו: מחר אתה בא וחביריך עמך, והם נוטלים יותר ואתה נוטל פחות מהם. למה? שאין מתן שכרה של תורה אלא לעולם הבא, שנאמר ותשחק ליום אחרון. כיון שהלך השבת עמד והחזירה, מיד ניטלה ממנו.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נט עמוד ב
רבי שמעון בן חלפתא הוה קאזיל באורחא, פגעו בו הנך אריותא דהוו קא נהמי לאפיה, אמר: (תהלים ק"ד) הכפירים שאגים לטרף. נחיתו ליה תרתי אטמתא, חדא אכלוה וחדא שבקוה. איתיה ואתא לבי מדרשא, בעי עלה: דבר טמא הוא זה או דבר טהור? - אמרו ליה: אין דבר טמא יורד מן השמים.
תרגום: פעם הלך בדרך, פגעו בו שני אריות... אירע לו נס וירדו מן השמים שתי ירכים. אכלו האריות אחת והניחו את השנייה. הביאה לבית המדרש ושאל אם הירך מותרת או אסורה? אמרו לו חכמים: אין דבר טמא יורד מן השמים (סנהדרין נט:ב).
סוטה מא ב
אמר ר' שמעון בן חלפתא: מיום שגבר אגרופה של חנופה - נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים, ואין אדם יכול לומר לחבירו מעשי גדולים ממעשיך.
במדבר רבה כב
מטרונה אחת את רבי שמעון בן חלפתא לכמה ימים ברא הקב"ה את העולם אמר לה לששת ימים שנא' (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, א"ל מאותה שעה ועד עכשיו מה עושה, א"ל יושב ועושה סולמות, מעלה לזה ומוריד לזה, לכך נאמר כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים,
משנה עוקצין ג יב
אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקדוש ב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום שנאמר (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום:
ירושלמי יומא פרק ג דף מ טור ב /ה"ב
רבי חייא רובא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה [=בזריחה]. ראו אילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חיא רובה לרבי שמעון בן חלפתא בר ר': כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימעא קימעא, כל שהיא הולכת היא הולכת ומאיר. מאי טעמא? "כי אשב בחושך ה' אור לי".
יש לך מה להוסיף או להעיר?
לחץ כאן
|
|