לדף ראשי



גדול בעלי האגדה. תלמידם של ר' הונא ור' יהודה בר שלום (במ"ר ג:ז), ושל ר' פנחס (ירושלמי שקלים ו:א). ר' מנחמא היה חברו (קה"ר ה:ח).

בזמן עצירת גשמים גזר כמה פעמים תענית ולא ירדו גשמים. עלה ודרש לפני הציבור: בני, התמלאו רחמים אלו על אלו והקב"ה מתמלא עליכם רחמים. עד שהם מחלקים צדקה לעניים ראו אדם אחד נותן מעות לגרושתו. חשדוהו בדבר עבירה, באו וספרו לר' תנחומא. שלח אחריהם ובאו. אמר לו: מפני מה נתת מעות לגרושתך? אמר לו: ראיתיה בצרה גדולה ומלאתי רחמים עליה. הגביה ר' תנחומא פניו למעלה ואמר: ריבון כל העולמים, זה שאין לזו עליו מזונות ראה אותה בצרה נתמלא רחמים עליה, אתה שכתוב בך רחום וחנון, ואנו בניך בני ידידיך, בני אברהם יצחק ויעקב, על אחת כמה וכמה שתימלא עלינו רחמים. מיד ירדו גשמים ונתרווח העולם (ב"ר לג:ג).

לדרשותיו מבנה ברור: הדרשה מתחילה בשאלה בדבר הלכה "ילמדנו רבנו". מן השאלה היה עובר לפסוק, לרוב מן הכתובים, שהיה קושרו לפסוק הראשון של הסדרא (קריאת השבוע לפי מנהגם של בני א"י), ולבסוף היה חוזר לשאלה שפתח בה.

ר' תנחומא הוא אחרון הדרשנים הארצישראליים הידוע לנו בשמו. אין בידינו שמות חכמים בדור שלאחריו, או של תלמידיו שמסרו בשמו. את ספר דרשותיו כתב ר' תנחומא בעצמו, או תלמידיו כתבוהו מפיו. ספרו של ר' תנחומא נתפשט מאוד ושימש מורה דרך לכל הדרשנים שקמו אחריו. ידועות כמה מהדורות של מדרש ר' תנחומא.

מלבד שתי המהדורות השלמות שבידינו (תנחומא הרגיל ותנחומא הוצאת בובר) היה בידי הראשונים "מדרש ילמדנו" שהיה אף הוא מיוסד על מדרש ר' תנחומא, ונקרא "ילמדנו" על שם תחילת כל דרשה במלים "ילמדנו רבנו". גם הפסיקתות המכילות דרשות לשבתות מצוינות ולחגים, שאובות ברובן ממדרשו של ר' תנחומא. מקטעי מדרש ואגדה שנתגלו בגניזה אנו למדים שהיו עוד הרבה מהדורות של התנחומא.

ר' תנחומא הוא חותם תקופת המדרש. עמו נסתיימה תקופת היצירה המדרשית העתיקה, שראשיתה בתקופת הסופרים ואנשי כנסת הגדולה.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן