לדף ראשי



בעל חיים המתנהג התנהגות רגילה, והזיק בה, נקרא "מוּעָד" למעשה זה. לעומת זאת אם בעל חיים עשה מעשה שאין דרך בני מינו לעשות כך תמיד, הוא נקרא "תם". לדוגמה: שור רגיל לאכול ירק, אבל אינו רגיל לנגוח או לנשוך. לכן יש הבדל באחריות הבעלים בין נזקים שנגרמו כתוצאה מפעולה שבעל החיים "מודע" לעשות אותה, לפעולות שאינו רגיל לעשותן.

בעל חיים שלמד לעשות מעשה שאין בני מינו רגילים לעשותו – למשל: שור שהתרגל לנגוח, הופך להיות מועד לנגיחות. השור הופך להיות 'מועד' לאחר שנגח 3 פעמים.

הבהמה אינה מועדת מטיבה לנגוח או לדחוף [=ליגוף], או לנשוך או לרבוץ על כלים גדולים או לבעוט. אבל ה"שן" רגילה לאכול את הראוי לאכילה, וה"רגל" מועדת מתחילתה לשבר בדרך הילוכה, והבהמה מועדת מתחילתה לרבוץ על חפצים קטנים ולמעוך אותם.

חמש בהמות מועדות מתחילת ברייתם להזיק, אפילו אם בייתו אותם: הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס. הנחש שנשך גם הוא מועד להכיש.

כל נזק שנגרם על ידי בעל חיים שהוא מועד להזיק את הנזק - משלם בעליו את כל הנזק מהמיטב שבנכסיו. נזק שנגרם על ידי בעל חיים הנחשב "תם" לעניין אותו נזק - משלם הבעלים חצי מן הנזק, מגופו של בעל החיים המזיק (רמב"ם נזקי ממון א, ד-ז).

אדם מועד לעולם, בין בשוגג בין במזיד, בין ער בין ישן (ב"ק כ"ו, א). אדם משלם תמיד את כל הנזק שגרם, וההבחנה בין תם למועד אינה תופסת בו. אדם אחראי לכל מעשה אשר יעשה, כי הוא בן דעת.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן