לדף ראשי



שמונה עשרה גזירות גזרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גוריון, ביום בו נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל. (עמדו למניין, ונמצא שבית שמאי מרובים מבית הלל). (שבת י"ג, ב). ואלו הן:

א) האוכל מאכל ראשון לטומאה יהיה שני ויפסול את התרומה במגעו.

ב) האוכל אוכל שהוא שני לטומאה יהיה שני לטומאה ויפסול את התרומה במגעו.

ג) השותה משקין טמאים יהיה שני לטומאה.

ד) אדם שבא ראשו ורובו במים שאובים אחרי שטבל וטוהר מטומאתו, עליו לחזור ולטבול, ואם לא טבל הוא פוסל את התרומה (גם אחרי הערב שמש),

ה) אדם טהור שנפלו על ראשו ורובו שלושה לוגין מים שאובים, פוסל את התרומה.
הטעם לגזירות ד' וה' הוא שהיו טובלים במי מערות מכונסים ומזוהמים והיו מתרחצים אחר כך במים שאובים. וחשבו שהמים השאובים מטהרים, וחששו חכמים לביטולה של תורת מקווה.

ו) כתבי הקודש - תורה, נביאים וכתובים, פוסלים את התרומה במגעם, כדי שלא ישימו אותם עם מאכלי תרומה, ועכברים המצויים אצל המאכלים מפסידים את הספרים.

ז) לפני נטילת ידים פוסלות הידים את התרומה, משום שהידים נוגעות בדברים מזוהמים.

ח) מאכלים שייטמאו במשקין שנטמאו בידים שנגעו בהם, המשקין יהיו בבחינת ראשון לטומאה, והאוכלין בבחינת שני לטומאה, ויפסלו את התרומה להיות שלישי לטומאה.

ט) כלים שנגעו במשקים יהיו ראשון לטומאה.

י) בנות הכותים נחשבות נידות מלידתן, כי הכותים לא החזיקו בהלכה שהתינוקת מטמאה בנידה ולא נזהרו בה.

י"א) המטלטלין שיש בהיקפם טפח אף על פי שאין בעוביים טפח, אם ראשם האחד מאהיל על המת וראשם השני מאהיל על הכלים - הם מביאים את הטומאה על הכלים.

י"ב) הבוצר ענבים לדרכם בגת, המשקה היוצא מהם בשעת בצירה מכשירם לקבל טומאה.

י"ג) גידולי תרומה יהיו תרומה. אם זרע את התרומה, התבואה והקטניות שיצמחו יהיו תרומה; ואם זרע תרומה טמאה, היא נשארת תרומה טמאה. גזירה זו באה כדי שלא ישהו את התרומה הטמאה עד זמן הזריעה ויבואו לאוכלה בטומאה.

י"ד) מי שהחשיך לו בערב שבת והוא בדרך, יתן את כיסו לנכרי מבעוד יום, ולא יטלטלנו בכל פעם פחות מארבע אמות.

ט"ו) לא ינקה את בגדיו מכינים לאור הנר בשבת, שמא יטה את הנר להביא את השמן לפי הפתילה כדי שידלק יפה.

ט"ז) לא יקרא אדם לאור הנר בשבת, שלא יטה את הנר.

י"ז) אסרו את פתם של הנכרים, שמנם ויינם ובנותיהם - כדי שלא יבואו לעבוד עבודה זרה.

י"ח) תינוק נוכרי בן תשע שנים ויום אחד יטמא כמו זב, כדי שלא יהיה תינוק ישראל רגיל אצלו ויביא אותו לעבירה. (שבת י"ג, ב - י"ז, ב)

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן