לדף ראשי



המושג פונדקאות מתייחס לשימוש ברחמה של אישה אחת לצורך לידת תינוק שנוצר מביצית מופרית של אישה אחרת. אוכלוסיית הנשים העשויות להזדקק לטיפול זה מורכבת מנשים:
-שיש להן שחלות פעילות אך אין להן רחם,
-או שרחמן אינו מסוגל לשאת הריון,
-או שהאישה עצמה אינה במצב בריאותי המאפשר לה לשאת הריון.

התהליך כולל שאיבת ביצית או ביציות משחלותיה של המטופלת, הפרייתה בזרע בעלה והשתלתה ברחמה של אישה אחרת לאחר שעבר הכנה הורמונלית. התהליך כרוך בבעיות הלכתיות, אתיות ומשפטיות קשות. דוגמה לדיון בבעיות אלה ניתן בדו"ח הוועדה לבחינת נושא ההפריה החוץ גופית, שעסקה גם בנושא הפונדקאות. להלן הדיונים בנושא הפונדקאות:

הוועדה לבחינת הנושא של הפריה חוץ-גופית, סיכום ביניים - ראשי פרקים לדיון ציבורי. בתוך: אסיא, חוברת ס"ה-ס"ו, אלול תשנ"ט (ספטמבר 1999)


סעיף 5: הסכמים לנשיאת עוברים
הסוגיה של הסכמים לנשיאת עוברים (פונדקאות) מעוררת שאלות קשות במיוחד. למורכבות של היחסים בין הבוגרים המעורבים בהסכם ההולדה יש בודאי השלכות רגשיות הן על הילד שיוולד, הן על ילדים קיימים של האם הנושאת, הן על האם הנושאת עצמה, והן על היחסים בין בני זוג חשוכי-ילדים. שאלות של תקנת הציבור (PUBLIC POLICY) מתעוררות בשני מישורים עיקריים: שאלת התשלום לאם הנושאת, והשאלה ביחס לזכותה לחזור בה מן ההסכם לאחר הלידה. בארצות רבות, ובהן אנגליה, אוסטרליה, וצרפת נחקקו חוקים האוסרים פעילות מסחרית (דהיינו, תמורת תשלום) הקשורה להסכמים לנשיאת עוברים. והסכמים בכל מקרה אינם ניתנים לאכיפה מבחינה משפטית.
לאחר שהוועדה דנה באופן ראשוני במכלול ההיבטים של הסוגיה, היא הגיעה למסקנה שאין לנקוט לגביה גישה קיצונית. כלומר, אין לאסור את הנושא באופן מוחלט, מצד אחד, וגם אין להתיר אותו ללא שום הגבלות, מצד שני. מוסכם על הוועדה שבמקרים שמותרים של הסכם לנשיאת עוברים צריך להיות רישום מסודר שיכלול פרטים של כל הבוגרים המעורבים - האם הגנטית, האם היולדת, האב הגנטי, וההורים החברתיים - אשר ימנע בעיות של נישואי קרובים בעתיד.

5.1 אישור מראש של ועדה סטטוטורית
יש הסכמה עקרונית שניתן במצבים מסויימים לאפשר נשיאת עוברים במסגרת טיפולים של הפריה חוץ-גופית. ההשערה היא שבישראל מדובר כיום בהצטברות בסדר גודל של כ-50 זוגות מטופלים שהיו יכולים להוליד ילד ביולוגי בדרך זו.
הוועדה מציעה להקים גוף סטטוטורי, ועדה בראשות שופט, אשר יהיה מוסמך לקבל החלטות בכל המקרים הקשים של הפריה חוץ-גופית, לרבות בקשות לאישור מראש של הסכמים לנשיאת עוברים. בהרכב הוועדה הסטטוטורית יש להבטיח ייצוג הולם לבעלי מקצועות הנוגעים לדבר ולאנשי דת. ויש להבטיח שוויון מספרי לנשים ולגברים כחברי הוועדה. גישת הוועדה היא שאין להתיר נשיאת עוברים אלא על פי אישור מראש של הוועדה הסטטוטורית, אשר תפעיל שיקול דעת גמיש במקרים הפרטניים על פי הנחיות שייקבעו בחוק. השאלה היא מה יהיה תוכנן של ההנחיות למתן האישור?
באופן כללי רואה הוועדה בהסכם לנשיאת עוברים הסדר שנועד לפתור בעיות של נשים שאינן יכולות לשאת הריון, או שההריון מסכן את בריאותן. מוסכם על חברי הוועדה כי תנאי למתן אישור של הוועדה הסטטוטורית הוא שכל הצדדים קיבלו הסברים מתאימים וייעוץ מקצועי, והבינו את מורכבות ההשלכות של ההסכם שעל המבקשים לחתום.

5.2 מי יכולה להיות אם נושאת?
מוסכם על חברי הוועדה כי-
1 האם הנושאת לא תהיה קטינה;
2 האם הנושאת לא תהיה אשה שעדיין לא עברה חוויה של הריון ולידה;
בוועדה הועלתה הצעה לקבוע בחוק שאם נושאת לא תהיה אשה נשואה, מאחר שאם היא אשת איש קיים סיכון של פגיעה בצאצא, מבחינת החשש לממזרות. מצד שני הובעה הדעה כי אין מקום להבחין בין נשים נשואות ללא-נשואות, ויש לבדוק בכל מקרה מהי הסיבה שהאשה מבקשת לשאת הריון עבור אשה אחרת. ייתכן, למשל, שקרובת משפחה או חברה נשואה של האשה חשוכת הילדים מוכנה לשאת עובר עבורה, ויש להשאיר את הבחירה בידי ההורים המזמינים. כמו כן, יש לקחת בחשבון חששות שהגבלה לגבי נשים נשואות עלולה להמעיט מכבודה של האשה הלא-נשואה שנכנסת להסכם לנשיאת עובר. חברי הוועדה לא הגיעו לבסוף לידי הסכמה ביחס לשאלה אם להגביל אשה נשואה מלשאת עוברים עבור אשה אחרת. הועלתה הטענה שמאחר שאין יחסי מין, לא מדובר בניאוף. ולכן גם לא יכול להיות בסיס רציונלי לסטיגמטיזציה של הילד הממזר. מאידך, המעמד האישי של הילד נקבע על ידי גורמים הלכתיים. בכל מקרה, יש להבהיר להורים את הסיכון של אי בהירות לגבי המעמד האישי בעתיד כחלק מן הייעוץ הפסיכו-סוציאלי שיינתן לזוגות מטופלים.
הוועדה מבקשת לקבל התייחסות, האם ההנחיות צריכות לכלול הגבלות נוספות, ובפרט לגבי המאפיינים האלה:
1 האם האם הנושאת מגדלת ילדים בביתה? ומהו גילם?
2 האם יש להורים המזמינים ילדים אחרים? משלהם או מיחסים קודמים?
3 האם צריכה להיות הגבלה ביחס לגיל של ההורים המזמינים?

5.3 הזרעה מלאכותית
מוסכם על הוועדה שהיא עוסקת רק בהסכמים לנשיאת עוברים שיש בהם מעורבות רפואית. אין זה מעניינה לעסוק במצבים שההתעברות נעשית ללא מעורבות רפואית. הוועדה אינה נוקטת עמדה לגבי השלכות המשפטיות על הסכמים אחרים, מבחינת תקפותם.
יחד עם זאת, הוועדה נדרשה לשאלה האם להתיר נשיאת עוברים כאשר האם היא גם האם הגנטית. מצב זה נוצר כאשר ההתעברות נעשית בדרך ההזרעה המלאכותית, והיא מכונה בפי הרופאים "פונדקאות חלקית", להבדיל מ"פונדקאות מלאה" הנוצרת כתוצאה מהפריה חוץ-גופית, כאשר האם הנושאת איננה האם הגנטית של העובר. יושם אל לב, שההזרעה המלאכותית היא שיטה יותר פשוטה להתעברות ויותר נוחה מבחינת האם הנושאת. ועם זאת, הקשר שלה לעובר הוא יותר מלא בשיטה זו. מבחינה מספרית, רוב ההסכמים לנשיאת עוברים בעולם עד עכשיו היו כרוכים בהזרעה מלאכותית, ולא בהפריה חוץ-גופית.
חלק מחברי הוועדה סברו שאם הוועדה הסטטוטורית אמורה לתת אישורים לנשיאת עוברים, על כל ההסתייגויות מכך, אזי אך ורק בקשר להפרייה חוץ-גופית כאשר המצב הוא סימטרי מבחינת הקשר הגנטי של שני בני הזוג אל הילד, כלומר, שני ההורים המגדלים את הילד קשורים אליו מבחינה גנטית. לפי דעה זו, כאשר הדבר נעשה בקשר להזרעה מלאכותית, יש סיבוך נוסף של א-סימטריה בהורות הגנטית, כלומר הילד יהיה קשור גנטית רק לאב המגדל אותו, ולא לבת זוגו.
חלק אחד מחברי הוועדה סבר, מסיבות שונות, שאין לייחס חשיבות לאופן ההתעברות. גם בהזרעה מלאכותית בזרע של תורם קיימת א-סימטריה, כאשר לילד יש קשר גנטי עם רק אחד מן ההורים המגדלים אותו (האם). לפי גישה זו, ההורות הגנטית היא מרכיב אחד מני רבים בקשר שנוצר בין הילד לבין ההורים המגדלים אותו.

5.4 תשלום לאם הנושאת
חלק מחברי הוועדה היו בדעה שיש לאסור תשלום לאם הנושאת, שכן התשלום הוא פיתוי שמביא לניצול. זה עלול ליצור תופעה חמורה עוד יותר מן הזנות, שכן העשייה של האם נושאת היא מורכבת ויקרה מבחינה פסיכולוגית ופיזיולוגית, יש בכך סיכון, כאב, והשקעה גדולה. דווקא בגלל היות הנשים פגיעות מבחינה כלכלית, צריך למנוע את הפיתוי הכלכלי להיכנס להסכם לנשיאת עובר. אבל יש לקחת בחשבון שיהיו מקרים יחידים וייחודיים של נשים שמוכנות לשאת עובר עבור אשה אחרת. גם מבחינת טובתו של הילד יש שיקולים לאסור על תשלום לאם נושאת. יש בכך מימד בלתי מוסרי של סחר בילדים, ואין לדעת מהי השפעה הרגשית על הילד שידע שהוא נקנה בכסף.
דעה אחרת היתה שהאשה מנוצלת דווקא אם אין משלמים לה, וזכותה לקבל תשלום עבור עבודה. יש להבחין בין קניה של ילד לבין תשלום עבור שירותי האשה. צריך לשלם לה בשיעורים במשך כל זמן ההריון, ולא בסכום חד-פעמי לאחר הלידה. אין פסול מוסרי בתשלום לאשה, כשם שאין פסול מוסרי בתשלום לרופא עבור שירותי הולדה. יתירה מזו, אי החוקיות תיצור שוק אפור, שכן קשה להבחין בין תשלום עבור הוצאות טיפול רפואי, ביטוח, אובדן ימי עבודה, וכיו"ב לבין תשלום עבור עבודת האשה. דווקא אם הפעילות היא בלתי-חוקית, לא יהיה ניתן להגן על נשים מפני ניצול, כפי שאנו יודעים מן ההקשר עם הזנות.

5.5 הסכם פתוח
בפני הוועדה עלתה הצעה שהוועדה הסטטוטורית תתווך בין ההורים המזמינים לבין האם הנושאת, ושיהיה בכך כדי למנוע ניצול ולחץ, במיוחד על מתנדבת קרובת משפחה. חלק מחברי הוועדה סברו, לעומת זאת, כי אם האם הנושאת אינה מקבלת תשלום והיא גם אנונימית הרי שלא יהיה לה כל מניע חיובי להסכים לנשיאת העובר, והאנונימיות הופכת את האם הנושאת למכונת לידה חסרת אישיות. בנוסף, ההורים המזמינים עשויים להיות מעוניינים לדעת את זהות המתנדבת, ואין מקום שרשות מטעם המדינה תפעל כסוכנות תיווך. הוסכם על הוועדה לבסוף כי אין לקבוע נורמה של אנונימיות הצדדים להסכם.

5.6 זכות האם הנושאת לחזור בה
חברי הוועדה הסכימו שיש להשאיר פתח לאם הנושאת לחזור בה מהסכמתה למסירת הילד להורים המזמינים. השאלה היא האם צריכות להיות נסיבות מיוחדות להצדיק את הפרת ההסכם על ידי האם הנושאת, או שמא יש לה זכות לסרב למסור את הילד מעצם היותה האם היולדת? שאלה נוספת היא, למי תהיה החזקה על הילד בפרק הזמן שבו מתברר אם ליולדת יש זכות חזרה?

5.7 תוכן ההסכם לנשיאת עוברים
הוועדה טרם נתנה דעתה באופן מעמיק על התערבות המחוקק בתוכן ההסכם לנשיאת עוברים. ראוי לתת איזון נאות בין הזכות של האם הנושאת לפרטיות ביחס לקבלת החלטות לגבי ניהול ההריון, לבין האחריות שלה להימנע מסיכונים לבריאות העובר. בכל מקרה יש להזהר מהתייחסות אל האם הנושאת כאל אינקובטור.

5.8 האחריות לולד בעל מום
נשאלת השאלה מי יהיה אחראי במקרה של לידה של וולד בעל מום. שאלה זו קשורה להגדרה של ההורות המשפטית. האם האם היולדת תיחשב כאם המשפטית של הוולד, ויהיה צורך בהליך של מעין-אימוץ לאחר הלידה על מנת להקים את ההורות המשפטית של ההורים המזמינים? או שמא, מכוח האישור מראש של ההסכם, ייחשבו ההורים המזמינים כאחראים לוולד מרגע לידתו?
מצד אחד, הובעה הדעה כי המדינה תהיה אחראית במקרה של לידת ילד פגוע, כשם שבפועל לוקחת המדינה אחריות לילד פגוע שנולד להורים המבקשים למסור אותו לאימוץ. לעומת זאת, הסתמנה בוועדה גישה שהאחריות לוולד פגום צריכה להיות של ההורים המזמינים. ההנחה צריכה להיות שהם יגדלו את הילד, ואין בהסכם לנשיאת העובר שום ערובה ל"איכות המוצר". משיקולים של טובת הילד, צריכה להיות ודאות למשמורת של מי יימסר הילד עם לידתו, במיוחד אם נתגלע סכסוך בין האם הנושאת לבין ההורים המזמינים בנושא זה.

מאמרים נוספים בנושא באתר דעת
יעל וילר, האם הפונדקאית

שאלות ותשובות מאת הרב זלמן נחמיה גולדברג על בעיית האם הפונדקאית

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן