לדף ראשי

מלכים ב יח
(ב) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה [חזקיהו] בְמַלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וָתֵשַׁע שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ אֲבִי בַּת זְכַרְיָה:

משמעות שמה
שמה של אמו היה אבי בת זכריה או אביה בת זכריהו [1]. שמה ושם אביה נמנים עם השמות הנפוצים בישראל. השם אביה, משמש כשם של איש ושל אשה כאחת. ושיערו חכמים [2] שזכריהו נמנה עם גדולי ירושלים. ועוד הוסיפו, שאפשר שזהו זכריהו, שהיה עזיה [אבי זקנו של חזקיה] דורש בו את ה' [3], או אחד מבניו [4].

בעלה אחז
אחז לא היה מלכתחילה רשע גמור, אבל גם לא צדיק כאבותיו. תחושת האכזבה והכישלון על שלא היה כאבותיו הביאה אותו למרוד "ולהוכיח" את עצמו בכיוון ההפוך, עד אשר הגיע אל הקיצוניות השנייה [5]. על פי חז"ל היה רשע "לא יחיה לעולם הבא עם הצדיקים. . " [6]. הוא הוליד את חזקיה בהיותו בגיל אחת עשרה [7], ויש דרשו שהיה בן תשע בלבד [8]. "ומפני מה לא מנו את אחז [בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא]?... מפני שמוטל בין שני צדיקים... מפני שהיה לו בושת פנים מישעיהו... " [9].
כאשר ישעיהו בא לקראתו בשדה כובס [10], "כבש [אחז] את פניו והיה מתבייש מפני ישעיה... "שנתבייש אחז ועבר מלפני ישעיהו" [11]. שם אחז "כלי מנוקב של כובסין, שמזלפין בו מים על הבגדים, ואותו כלי הפך אחז על ראשו כדי שלא יכירו ישעיה" [12].

הוא הרשיע אף יותר ממנשה נכדו. כי מנשה חזר בסוף ימיו בתשובה, ואילו על אחז נאמר "ובעת הצר לו ויוסף למעול בה'" וחז"ל אמרו "הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו" [13].

אחז עבד עבודה זרה, טרח להפיצה "בכל עיר ועיר ליהודה" [14] ומתוך "טרוף הדעת", כלשונו של יוסף בן מתתיהו [15], השבית את עבודת התמיד בבית המקדש ונעל את שעריו [16], וכפה כנראה, על הכוהנים הנאמנים לה' לעבוד בבמות. ואף דרשו חכמים שהתיר את הערווה [17]. אחז פקפק בנבואות הנביא ישעיהו, וכמעמיד פנים של יראת שמים מופלגת, אף לא ביקש אות מה' כשהוצע לו [18].

לחזקיה לא היה אב ומורה, אדרבה היה עליו למרוד במורשת אביו אחז, להתנתק ממנו ולקעקע את השפעתו. אחז מת בגיל שלושים ושש, אם היה בן עשרים במלכו ושש עשרה שנה מלך. וחזקיהו גרר עצמות אביו על מיטה של חבלים. [19]

לדעת חכמים, חזקיהו עצמו הוקדש על ידי אביו, והוקרב לעבודה זרה: "חזקיה מלך יהודה ביקש אביו לעשות לו כן [להעבירו למולך] אלא שסכתו אמו סלמנדרא" [ועשתו חסין אש], "וניצל הצדיק בסלמנדרא הזו שבראה הקב"ה בעבורו" [20]. כלומר, אחז התמסר התמסרות מוחלטת לעבודה זרה ומחק בגללה כל רגשי אהבת אב לבנו, לכן לא נשאר מקום לרגשות וליחסים משפחתיים בין אחז לחזקיהו. ובכל זאת הבן מזכה את האב, שהרי נחשב הדבר לזכות לאב שמוליד בן צדיק [21].

אחז סגר לחלוטין את בית ה': "ויסגר את דלתות בית ה' ויעש לו מזבחות בכל פנה בירושלם... ויכעס את ה' אלהי אבתיו" [22]. בהיותו בין שני צדיקים שבכל זאת השפיעו עליו [במקצת], נוכל לאמר שאחז "ייבש" את העם בכל רצונותיו לעשות מצוות, אך לא הפריע ממש לעבודת ה':

"כך אמר אחז: 'אם אין גדיים אין תישים, אם אין תישים אין צאן, אם אין צאן אין רועה, אם אין רועה, אין עולם'. כך היה סבור בדעתו לומר: אם אין קטנים אין תלמידים, אם אין תלמידים אין חכמים, אם אין חכמים אין זקנים, אם אין זקנים אין נביאים, אם אין נביאים אין רוח הקדש, אם אין רוח הקודש אין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל. מה עשה? עמד ונעל בתי כנסיות ובתי מדרשות. כיון שראו הכול שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות התחילו צווחין: וי, וי ... " [23].

אחז מת אמנם מוות טבעי כנראה, אך לא זכה להיקבר בקברות אבותיו "כי לא הביאהו לקברי מלכי ישראל" [24], ולא יזכה לחיי העולם הבא [25].

צאצאיהסביר להניח שהיו לאבי בת זכריה בנים נוספים על חזקיהו. בן אחד שלה, בנו הבכור של המלך אחז, נהרג בקרב עם מלך ארם ומלך ישראל: "ויהרג זכרי גבור אפרים את מעשיהו בן המלך אחז". [31] לדעת ר' יהודה היה זה בנו בכורו של אחז: "מפני שנתיסר בבנו הבכור" [32].
בנים נוספים שלה, הועברו למולך ע"י אחז המלך, וכנראה ניספו בפעולה זו. רמב"ן סובר שהעברה באש הייתה הבערה ממש [33]: "הוא הקטיר בגיא בן הנם ויבער את בניו באש כתועבות הגוים" [34]. אפשר לפרש שלא שרף ממש באש, אלא רק העבירם בין שתי מדורות אש [35] . אך יוסף בן מתתיהו סובר ש"גם את בנו [העלה] לעולה... " [36].


הערות
[1] דברי הימים ב כט, א.
[2] דעת מקרא מלכים ב, עמ' תשז, הערה 3 א.
[3] דברי הימים ב כו, ה.
[4] דעת מקרא דברי הימים ב כט, א.
[5] הרב י' אריאל, מקדש מלך, תשנ"ד, עמ' 348.
[6] רש"י סנהדרין קג, ע"ב.
[7] דעת מקרא דברי הימים ב, עמ' תתכ, הערה 1ב.
[8] ירושלמי קידושין א, ב.
[9] סנהדרין קד, ע"א.
[10] ישעיה ז, ג.
[11] הרב ע' שטיינזלץ, סנהדרין קד, ע"א.
[12] דעת מקרא, מלכים ב, עמ' תרעט, הערה 26 ד.
[13] מגילה יא, ע"ב.
[14] דברי הימים ב כח, כה.
[15] קדמוניות היהודים ט, סעיף 244.
[16] דברי הימים ב כח, כד, וראה שם כט, ו-ז.
[17] סנהדרין קג, ע"ב.
[18] ישעיה ח , יא-יב.
[19] סנהדרין מז, ע"א, סג, ע"ב. בעל התוספות יום טוב דייק בפירושו למשנה [פסחים ד, ט] שדברה המשנה בעצמות [ולא בגוף המת] "שהיה זה אחרי עיכול הבשר, כי כן היה מנהגם לקבור מתחילה, ואחר זמן משנתעכל הבשר מלקטין העצמות וקוברין". רש"י פירש "גירר עצמות אביו משום כפרה, ולא קברו בדרגש ומיטה נאה ומפני קידוש השם, שיתגנה על רשעו ויוסרו הרשעים ... והסכימו חכמים עמו שיפה עשה". [רש"י למשנה פסחים נו, ע"א]. כמו כן "אותו היום שמת בו אחז שתי שעות היה [סנהדרין צו, ע"א. ורש"י שם: "כדי שלא יהיה פנאי לספדו ולקברו"].
[20] רמב"ן ויקרא יח, כא.
[21] הרב ע' שטיינלץ סנהדרין קד, ע"א.
[22] ישעיהו כח, כד-כה.
[23] ירושלמי סנהדרין י, ב.
[24] דברי הימים ב כח, כז.
[31] רש"י דברי הימים ב כח, ז.
[32] דעת מקרא דברי הימים ב כח, ז.
[33] ויקרא יח, כא.
[34] דברי הימים ב כח, ג.
[35] דעת מקרא דברי הימים ב כח, ג.
[36] קדמוניות ט, סעיף 243.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן