לדף ראשי




ישוב ארץ ישראל
חז"ל השתדלו מאד לחזק את ישוב ארץ ישראל, ואמרו:

"לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה גויים, ואל ידור בחוץ לארץ אפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כאלו עובד ע"ז שנאמר "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלוהים אחרים" (כתובות ק"י:).

ר' יוחנן דרש על הפסוק: טוב פת חרבה ושלווה בה:

זו ארץ ישראל שאפילו אדם אוכל בכל יום פת ומלח וגר בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא.
ואמר ר' יוחנן: כל המהלך בארץ ישראל אפילו שעה אחת ומת בתוכה, מובטח לו שהוא בן עולם הבא, שנאמר וכפר אדמתו עמו (מדרש משלי פי"ז).

אין יוצאים מארץ ישראל לחוץ לארץ אלא א"כ עמדו סאתים בסלע (רעב גדול שמוכרים סאתים חטים בסלע). אר"ש אימתי? בזמן שאינו מוצא לקחת, אבל בזמן שמוצא לקחת, אפילו עמדה סאה בסלע לא יצא. הבעל יכול לכוף את אשתו ואת בני ביתו לעלות עמו לארץ ישראל אפילו מנווה היפה לנווה הרעה (כתובות ק"י:).

אסור להוציא שם רע על ארץ ישראל, והמרגלים נענשו על כך.

קבורה בארץ ישראל
האבות היו בקשו להיקבר בארץ ישראל, כי ארץ ישראל נקראת "ארץ חיים" (יחזקאל כ"ו כ) וארצות החיים (תהילים קט"ז).
לעניין הקבורה נחשבים בפרט ארבע הערים ירושלם, חברון, צפת וטבריה, כי לערים האלה יש תוספת קדושה מערים אחרות בארץ ישראל.

דיני ארץ ישראל בזמן הבית
המצוות התלויות בארץ נחלקות לקבוצות אלה:
א) מצוות הנוהגות בזמן הבית, כמו הבאת בכורים ועלייה לרגל, כל ענייני הקורבנות ועבודת הכהנים והלוים, דיני סוטה וכדומה;
ב) דינים לצורך המלך והנהגת המדינה, מפקד בני ישראל ופדיון השקל לכל נפש;
ג) חובות קרקע, כמו תרומה ומעשר, לקט שכחה ופאה, ערלה וכרם רבעי וכלאים, שמיטה ויובל;
ד) דינים לשמירת הבריאות כמו נגעי אדם נגעי בתים ובגדים, טומאה וטהרה; דינים של השופטים והסנהדרין, סמיכת זקנים וקדוש החודש, לקרוא יובל בתקיעת שופר ביוה"כ, הלכות עבדים, מכירת גנב בגנבתו, ערי מקלט, עונשים וקנסות, וכל דבר התלוי בבית דין. ומצוות לא תעשה שלא להושיב גויים משבעה עממים בארצנו, שנאמר לא ישבו בארצכם (לא תעשה סי' נ"א בס' המצוות להרמב"ם).

דיני ארץ ישראל אחר החורבן
אחר גלות ישראל וחורבן הבית בטלו מצוות אלה מדאורייתא, אבל מפני חיבת הארץ הנהיגו החכמים מקצת מדיני ארץ ישראל בארץ גם אחר החורבן מדרבנן, והם: הסמיכה וקדוש החודש ע"י בית דין המוסמכים בארץ ישראל.

ויש דינים הנוהגים בזמן הזה בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ, כמו:
קריאת המגילה בט"ו באדר בערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כמו בשושן, כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל (מגילה ב':).
המביא גט מארץ ישראל אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, מפני שדייני ארץ ישראל סמוכים ובקיאים כי הגט נעשה לשמה (גיטין ב': ש"ע אהע"ז סי' קמ"ב).
בעל דין שיוצא מארץ ישראל לחוץ לארץ אין סותרים דינו, מחוץ לארץ לארץ ישראל סותרים דינו מפני זכותה של ארץ ישראל (מכות ז': תוספתא סנהדרין פרק נ).
אין מוציאים פירות מארץ ישראל שהם דברים שיש בהם חיי נפש.
אין משתכרים בארץ ישראל בדברים שיש בהם חיי נפש, כגון יינות ושמנים וסלתות (ב"ב צ': תוספתא ע"ז פרק ה).
אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל (ב"ק ע"מ:).
אין מוכרים לגוי אדמה בארץ ישראל כדי להפקיע מידי מעשר, שנאמר כי לי כל הארץ - לי קדושת הארץ (גיטין מ"ז. ב"מ ק"א.).
ישראל הקונה קרקע או בית בארץ ישראל מן הגוי, אומרים לגוי לכתוב שטר מכר אפילו בשבת, ולא חששו משום אמירה לגוי שהוא שבות, שמשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו רבנן (ב"ק פ':).
ספרים שזכתה בהם ארץ ישראל אין מוציאים אותם לחוץ לארץ, מלבד אם כתב הסופר על מנתלהוציא (ירוש' סנהדרין פרק ג ט).
הדר בפונדקי בארץ ישראל דומה כשוכר בית בחוץ לארץ, וחייב במזוזה לאחר שלושים יום.
השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד (מנחות מ"ד.).

גבולות ארץ ישראל
בנוגע לדיני ארץ ישראל ובפרט לעניין חובת קרקע יש חלוקי דעות בין הפוסקים מה היא ארץ ישראל בזמן הזה.

במשנה אמרו שלוש ארצות לשביעית:
א) כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד;
ב) כל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד;
ג) מן הנהר ומאמנה ולפנים נאכל ונעבד (שביעית פרק ו א),

מלשון הגמרא (גיטין ח) משמע שעד כזיב לאו דווקא, כי הנקודה האמתית היא עכו, ומעכו לכזיב הייתה רצועה שלא נטהרה. וכל זה מכבוש עולי בבל, כי לא יכלו לגרש משם את גויי הארץ. אבל בכבוש הראשון מעולי מצרים הייתה כל הארץ טהורה וחייבת בתרומות ומעשרות ובשביעית.

עבר הירדן אינו בכלל ארץ ישראל, מלבד מה שכבשו שם עולי בבל ונחשב בזה קנת, חשבון, יבוק, נחל זרד, יגר שהדותא (ירוש' שביעית פרק ו א).

כאשר נכנסו ישראל לארץ ישראל בזמן יהושע נתחייבו מדין תורה בתרומות ומעשרות בדגן תירוש ויצהר דווקא, אבל הם החמירו על עצמם להפריש תרומה ומעשר גם מפירות האילן ומירקות. וכל זה דווקא בגבול ארץ ישראל שהוא תחום עולי מצרים הנזכר בפרשת מסעי. ובמדינות שהם חוץ לתחום הזה, דהיינו עבר הירדן המזרחי וסוריה, היו פטורים מדאורייתא ממעשרות, ורק מדברי סופרים התחייבו להפריש מדגן מתירוש ומיצהר ולא מפירות וירקות. כך נהגו בזמן הבית הראשון בקדושה הראשונה שנתקדשה הארץ בידי יהושע.

הקדושה השניה החלה ע"י עזרא ובית דינו כשעלו גולי בבל לארץ ישראל. עזרא ובית דינו קידשו רק מקומות שהחזיקו בהם העולים, ולשיטת הרמב"ם נתחייבו להפריש תרומות ומעשרות מדרבנן.

אחר חורבן הבית השני לא נתבטלה הקדושה השניה כמו הראשונה, והלכה כדברי האומר קדושה שניה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא.

מאמרים בנושא:
ארץ ישראל - קדושה וכיבוש / יהודה רוזנברג
קדושת הארץ - לקט מקורות / ערך יהודה איזנברג

טעם הדבר כי הקדושה הראשונה קודשה ע"י הכבוש של עולי מצרים, וכיוון שגלו בני ישראל והארץ לא הייתה כבושה תחתיהם ממילא בטלה הקדושה, אבל הקדושה השניה נעשתה ע"י עזרא ובית דינו שיישבו את הארץ, ולכן כל זמן שהארץ מיושבת – הוא קדושה בקדושת עזרא.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
אתר ארץ ישראל


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן