לדף
ראשי
אביגיל
אשת נבל הכרמלי, אשת דוד המלך.
התגוררה במעון בדרום הר חברון. הייתה "אשה טובת שכל ויפת תואר", דוד אומר לאביגיל "ברוך טעמך וברוכה את", רמז ליופיה של אביגיל. כמו כן מכנים אותה "צדקנית וזריזה וטובה". ספר החינוך מצוה תקא.
אביגיל היא אחת מארבע הנשים היפות בעולם [מסכת מגילה טו,ע"א], אחת מכ"ג נשים ישרות גדולות בצדקות היו בישראל, [אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד תעד]. הייתה נביאה.
בעלה נבל היה "איש קשה ורע מעללים" שאותו כינתה היה אביגיל "איש הבליעל הזה", ויונתן תירגם "שטיא" כלומר שוטה. וכן אמרה על בעלה "נבל שמו ונבלה עמו". היה יהיר מטבעו הן לבריות בחוץ והן בתוך ביתו, עם אשתו.
אביגיל הצליחה לשכנע את דוד שלא להרוג את בעלה, לאחר שזה זילזל בו וסירב להיענות לבקשתו לשלם לו עבור שמירה על צאנו ורועיו, ואף התחצף לדוד וחרפו, באומרו שהוא מהעבדים המתפרצים מפני אדוניהם. אביגיל יוצאת לקראת דוד עם מנחה מכובדת מאוד, משתחווה לו אפיים ארצה מרחוק, וחוזרת ונופלת שנית לרגליו, כדי לבקש רחמים. דיברה דברי טעם לפני דוד ובהביאה לו מנחה, ובכך הרחיקה את הסכנה, שהייתה צפויה לביתה בשל התנהגות בעלה. דבריה החכמים הם ששכנעו אותו להימנע מהרג. לאחר מות בעלה היא נישאה לדוד וילדה לו את בנו השני כִּלְאָב [על פי שמואל ב ג,ג] או דניאל [על פי דברי הימים א,ג,א].
היא נושאת נאום מליצי בפני דוד, שבו היא מתבלטת כאשת חיל חכמה, שדוד מצא חן בעיניה, והיא מברכת אותו לעתידו להיות "נגיד על ישראל".
דוד, לאחר שקיבל את טענותיה של אביגיל, חוזר בו מכוונתו ומבטל את גזר הדין. דברי אביגיל ערוכים בטעם ובחכמה. פעמיים היא חוזרת על טענתה המוסרית שאל לו לעשות דין לעצמו. דוד מודה לה על כך. אביגיל מנבאה וגם מוכיחה, שלא יעשה המלך דברים שיהיו "לפוקה ולמכשול לב" ועשויים למוטט את בית מלכותו. וכן היא מנבאת ומברכת אותו: "ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע". דוד עצמו יזכה שנפשו תהיה "צרורה בצרור החיים" ושה' ייטיב עמו ויעשה לו "ככל אשר דיבר את הטובה".
כשנתפכח נבל מיינו ספרה לו אביגיל את אשר התרחש. הוא הצטער על המנחה שנתנה לדוד, כעס על אשתו, ומרוב צער וכעס חלה, לקה בשיתוק ולאחר עשרה ימים – מת. הדבר נודע לדוד, והוא שלח אליה שליחים לקחתה לו לאשה, והיא מקבלת בהכנעה את הצעתו.
מאז הלכה עם דוד באשר הלך. בגת ובציקלג, שם נשבתה ע"י העמלקים יחד עם אשתו הנוספת
אחינעם היזרעלית וניצלה ע"י דוד.
אהבת דוד לאביגיל הייתה אהבה מיוחדת.
"אמר ר' שמואל: טובה היתה אביגיל לדוד מכל הקרבנות שבעולם, שאילו עשה אותו מעשה שחשב לעשות לנבל, אילו היה מקריב כל קרבנות שבעולם, לא היו מכפרים לו, והיא באתה אליו ומלטתהו... אמר הקדוש ברוך הוא: תבוא הטובה ותהיה לטוב" מדרש תהלים (בובר) מזמור נג .
לאחר מות שאול, עלתה עם דוד לחברון וילדה לו את כלאב/דניאל. "כלאב - שהיה כולו אב. שכל הרואהו אומר: דוד אביו של זה" מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תולדות סימן ו: "לפי שדוד נשא אביגיל אחר מיתת נבל, והיו חושדין אותו הבן שהוא של נבל", נהפך קלסתרו ונדמה לאביו להסיר החשד. נקרא שמו גם דניאל "דניאל היה שמו העיקר, כי אמר דוד 'דנני אל מנבל'" רד"ק שמואל ב ג ,ג. ורבותינו אמרו שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה", כלומר, שהיה תלמיד חכם שעלה על מורו.
לאחר מותה אומר המדרש שהיא תהייה בגן עדן יחד עם צדקניות כמותה. אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עמוד פד.
משמעות השם "אביגיל" הוא אבי, או האל שלי, הוא שִׂמחה, אבי שָׂמֵחַ. מקורו של השם הוא בגיל, בשמחה או בגאולה. עניין השם יכול גם להיות: אבי גל, כלומר, אביה שמח בעת הולדתה. יש הרואים בסיומת גיל-גל צורת חיבה.
השם "אביגיל" נמצא כתוב בחותם עברי מהמאה ה7-8, שנמצא בעמק החוף.
שמה נכתב גם חסר י', אם בגלל קירבתו לשם אביגיל, ואם בשל אי צניעותה עם דוד: "לאביגל ... כמו לאביגיל, כי קרוב הוא, והיתה נקראת כך וכך. והרבה כזה נמצא בשמות. ויש בו דרש, כי כשאמרה 'וזכרת את אמתך' פקרה עצמה לו, וכיון שפקרה עצמה לו פגמה הכתוב בקריאה..." רד"ק שמואל א כה, לב.
שמואל א פרק כה
(יד) וְלַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הִגִּיד נַעַר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים לֵאמֹר הִנֵּה שָׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים מֵהַמִּדְבָּר לְבָרֵךְ אֶת אֲדֹנֵינוּ וַיָּעַט בָּהֶם: (טו) וְהָאֲנָשִׁים טֹבִים לָנוּ מְאֹד וְלֹא הָכְלַמְנוּ וְלֹא פָקַדְנוּ מְאוּמָה כָּל יְמֵי הִתְהַלַּכְנוּ אִתָּם בִּהְיוֹתֵנוּ בַּשָּׂדֶה: (טז) חוֹמָה הָיוּ עָלֵינוּ גַּם לַיְלָה גַּם יוֹמָם כָּל יְמֵי הֱיוֹתֵנוּ עִמָּם רֹעִים הַצֹּאן: (יז) וְעַתָּה דְּעִי וּרְאִי מַה תַּעֲשִׂי כִּי כָלְתָה הָרָעָה אֶל אֲדֹנֵינוּ וְעַל כָּל בֵּיתוֹ וְהוּא בֶּן בְּלִיַּעַל מִדַּבֵּר אֵלָיו: (יח) וַתְּמַהֵר אבוגיל אֲבִיגַיִל וַתִּקַּח מָאתַיִם לֶחֶם וּשְׁנַיִם נִבְלֵי יַיִן וְחָמֵשׁ צֹאן עשוות עֲשׂוּיֹת וְחָמֵשׁ סְאִים קָלִי וּמֵאָה צִמֻּקִים וּמָאתַיִם דְּבֵלִים וַתָּשֶׂם עַל הַחֲמֹרִים: (יט) וַתֹּאמֶר לִנְעָרֶיהָ עִבְרוּ לְפָנַי הִנְנִי אַחֲרֵיכֶם בָּאָה וּלְאִישָׁהּ נָבָל לֹא הִגִּידָה: (כ) וְהָיָה הִיא רֹכֶבֶת עַל הַחֲמוֹר וְיֹרֶדֶת בְּסֵתֶר הָהָר וְהִנֵּה דָוִד וַאֲנָשָׁיו יֹרְדִים לִקְרָאתָהּ וַתִּפְגֹּשׁ אֹתָם: (כא) וְדָוִד אָמַר אַךְ לַשֶּׁקֶר שָׁמַרְתִּי אֶת כָּל אֲשֶׁר לָזֶה בַּמִּדְבָּר וְלֹא נִפְקַד מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ מְאוּמָה וַיָּשֶׁב לִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה: (כב) כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאֹיְבֵי דָוִד וְכֹה יֹסִיף אִם אַשְׁאִיר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ עַד הַבֹּקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיר: (כג) וַתֵּרֶא אֲבִיגַיִל אֶת דָּוִד וַתְּמַהֵר וַתֵּרֶד מֵעַל הַחֲמוֹר וַתִּפֹּל לְאַפֵּי דָוִד עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרֶץ: (כד) וַתִּפֹּל עַל רַגְלָיו וַתֹּאמֶר בִּי אֲנִי אֲדֹנִי הֶעָוֹן וּתְדַבֶּר נָא אֲמָתְךָ בְּאָזְנֶיךָ וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ: (כה) אַל נָא יָשִׂים אֲדֹנִי אֶת לִבּוֹ אֶל אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל נָבָל כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן הוּא נָבָל שְׁמוֹ וּנְבָלָה עִמּוֹ וַאֲנִי אֲמָתְךָ לֹא רָאִיתִי אֶת נַעֲרֵי אֲדֹנִי אֲשֶׁר שָׁלָחְתָּ: (כו) וְעַתָּה אֲדֹנִי חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אֲשֶׁר מְנָעֲךָ ה' מִבּוֹא בְדָמִים וְהוֹשֵׁעַ יָדְךָ לָךְ וְעַתָּה יִהְיוּ כְנָבָל אֹיְבֶיךָ וְהַמְבַקְשִׁים אֶל אֲדֹנִי רָעָה: (כז) וְעַתָּה הַבְּרָכָה הַזֹּאת אֲשֶׁר הֵבִיא שִׁפְחָתְךָ לַאדֹנִי וְנִתְּנָה לַנְּעָרִים הַמִּתְהַלְּכִים בְּרַגְלֵי אֲדֹנִי: (כח) שָׂא נָא לְפֶשַׁע אֲמָתֶךָ כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה ה' לַאדֹנִי בַּיִת נֶאֱמָן כִּי מִלְחֲמוֹת ה' אֲדֹנִי נִלְחָם וְרָעָה לֹא תִמָּצֵא בְךָ מִיָּמֶיךָ: (כט) וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ וּלְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע: (ל) וְהָיָה כִּי יַעֲשֶׂה ה' לַאדֹנִי כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶת הַטּוֹבָה עָלֶיךָ וְצִוְּךָ לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל:
(לא) וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לַאדֹנִי וְלִשְׁפָּךְ דָּם חִנָּם וּלְהוֹשִׁיעַ אֲדֹנִי לוֹ וְהֵיטִב ה' לַאדֹנִי וְזָכַרְתָּ אֶת אֲמָתֶךָ: (לב) וַיֹּאמֶר דָּוִד לַאֲבִיגַל בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלָחֵךְ הַיּוֹם הַזֶּה לִקְרָאתִי: (לג) וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ וּבְרוּכָה אָתְּ אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִים וְהֹשֵׁעַ יָדִי לִי: (לד) וְאוּלָם חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מְנָעַנִי מֵהָרַע אֹתָךְ כִּי לוּלֵי מִהַרְתְּ ותבאתי וַתָּבֹאת לִקְרָאתִי כִּי אִם נוֹתַר לְנָבָל עַד אוֹר הַבֹּקֶר מַשְׁתִּין בְּקִיר: (לה) וַיִּקַּח דָּוִד מִיָּדָהּ אֵת אֲשֶׁר הֵבִיאָה לוֹ וְלָהּ אָמַר עֲלִי לְשָׁלוֹם לְבֵיתֵךְ רְאִי שָׁמַעְתִּי בְקוֹלֵךְ וָאֶשָּׂא פָּנָיִךְ: (לו) וַתָּבֹא אֲבִיגַיִל אֶל נָבָל וְהִנֵּה לוֹ מִשְׁתֶּה בְּבֵיתוֹ כְּמִשְׁתֵּה הַמֶּלֶךְ וְלֵב נָבָל טוֹב עָלָיו וְהוּא שִׁכֹּר עַד מְאֹד וְלֹא הִגִּידָה לּוֹ דָּבָר קָטֹן וְגָדוֹל עַד אוֹר הַבֹּקֶר: (לז) וַיְהִי בַבֹּקֶר בְּצֵאת הַיַּיִן מִנָּבָל וַתַּגֶּד לוֹ אִשְׁתּוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ וְהוּא הָיָה לְאָבֶן: (לח) וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף ה' אֶת נָבָל וַיָּמֹת: (לט) וַיִּשְׁמַע דָּוִד כִּי מֵת נָבָל וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר רָב אֶת רִיב חֶרְפָּתִי מִיַּד נָבָל וְאֶת עַבְדּוֹ חָשַׂךְ מֵרָעָה וְאֵת רָעַת נָבָל הֵשִׁיב ה' בְּרֹאשׁוֹ וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיְדַבֵּר בַּאֲבִיגַיִל לְקַחְתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה: (מ) וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִד אֶל אֲבִיגַיִל הַכַּרְמֶלָה וַיְדַבְּרוּ אֵלֶיהָ לֵאמֹר דָּוִד שְׁלָחָנוּ אֵלַיִךְ לְקַחְתֵּךְ לוֹ לְאִשָּׁה: (מא) וַתָּקָם וַתִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתְךָ לְשִׁפְחָה לִרְחֹץ רַגְלֵי עַבְדֵי אֲדֹנִי: (מב) וַתְּמַהֵר וַתָּקָם אֲבִיגַיִל וַתִּרְכַּב עַל הַחֲמוֹר וְחָמֵשׁ נַעֲרֹתֶיהָ הַהֹלְכוֹת לְרַגְלָהּ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי מַלְאֲכֵי דָוִד וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה:
שמואל א פרק ל
(ה) וּשְׁתֵּי נְשֵׁי דָוִד נִשְׁבּוּ אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי:
שמואל ב פרק ב
(ב) וַיַּעַל שָׁם דָּוִד וְגַם שְׁתֵּי נָשָׁיו אֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵלִית וַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי:
שמואל ב פרק ג
(ג) וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לאביגל לַאֲבִיגַיִל אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי ...
דברי הימים א פרק ג
וְאֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי דָוִיד אֲשֶׁר נוֹלַד לוֹ בְּחֶבְרוֹן הַבְּכוֹר אַמְנֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִית שֵׁנִי דָּנִיֵּאל לַאֲבִיגַיִל הַכַּרְמְלִית:
מקור הערך: מרים סמואל, על פי דעת מקרא; אישי התנ"ך לרב יש"י חסידה; אנציקלופדיה לאישים בתנ"ך ד' קמחי; אייזנשטיין, אוצר ישראל.
יש לך מה להוסיף או להעיר?
לחץ כאן