לדף ראשי



ב-9 ביוני 1939 תוכנן פיצוץ גדול בקרב הערבים שבאו לבקר את קרוביהם האסורים בבית-הסוהר המרכזי שבמגרש הרוסים. המוקש הוטמן בסל גדול, אותו נשאה רחל אוהבת-עמי (חבשוש), שהייתה בעלת חזות מזרחית ודיברה ערבית רהוטה (משפחתה עלתה ארצה מתימן). רחל הוסעה במכונית עד קרוב לכניסה למגרש הרוסים ומשם עשתה את דרכה ברגל, כשפניה רעולות. רחל ביקשה מנער ערבי לשאת את הסל, שהיה מלא פירות וירקות, אולם משקלו הרב של הסל עורר את חשדו של הנער והוא פנה אל אחד השוטרים שעבר במקום וביקש שיבדוק את תוכן הסל. רחל נאסרה מיד ומומחה לפירוק מוקשים הצליח לנתק את החוט החשמלי ולמנוע בכך את הפיצוץ. רחל נחקרה בצורה נמרצת במשך יומיים, אולם סירבה להעיד והודיעה כי תאמר את דברה רק בבית-המשפט. 4 ימים לאחר שנתפסה, הועמדה רחל אוהבת-עמי למשפט בפני בית-הדין הצבאי. במשפט העידה אימה כי רחל היא בת 17 וחצי בלבד. בעדות זו תמך רופא שהביאה הסנגוריה, בניגוד לעדות רופא התביעה שהעיד כי לפי צילומי רנטגן גילה של רחל מעל 18 - כך שניתן לגזור עליה עונש מוות. השופט קיבל את עדות האם ודן את רחל אוהבת-עמי למאסר עולם. היא הועברה לבית-הכלא לנשים בבית-לחם והייתה שם היהודייה הראשונה בקרב האסירות הערביות שנשפטו לשנות מאסר שונות. במשך הזמן הצטרפו אל רחל עוד אסירות יהודיות, חברות האצ"ל ולח"י. כעבור שבע שנים, בתום מלחמת-העולם השנייה, קיבלה רחל חנינה מאת הנציב העליון ושוחררה מבית-הסוהר.

להרחבה לחץ כאן:



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן