לדף ראשי



פנינה נולדה בתל-אביב בשנת 1926. היא עבדה כאחות בקופת חולים לאומית ועל היכרותה עם שמואל מייטין היא מספרת:

אימא של שמואל מייטין קנתה לו נעלים חדשות שגרמו לו שפשוף ברגל וכך הגיע למרפאה. הוא נכנס יחד עם דוד גרוסברד ("אמציה") וכשראה אותי אמר שמואל לדוד: "אל תתחיל אתה, זו תהיה אשתי".

בעקבות ההיכרות עם שמואל, הצטרפה פנינה לאצ"ל ועיקר תפקידה היה טיפול בפצועים. כעבור מספר חודשים ביקש שמואל את ידה של פנינה.
כאשר הזוג הצעיר התייצב בפני הוריה של פנינה ובישר להם על רצונם להינשא, אמרה אימהּ של פנינה לשמואל:

"אתה בחור נחמד ואנו אוהבים אותך, אבל תגמור להיות גנרל ואחר-כך תינשא לבת שלנו".

פנינה אכן חששה להינשא ללוחם מחתרת שהיה נתון בסכנה מתמדת, אלא שלדבריה, כנראה שבגיל צעיר הרגשות פועלים חזק יותר מן השכל.

זמן קצר לאחר הנישואין, עבר הזוג הצעיר לחיפה, בה שימש שמואל מייטין ("אמנון") מפקד המחוז. הם הקפידו מאוד על חוקי הקונספירציה (הסודיות) והשתדלו מאוד שלא לעורר חשד כלשהו. באחד הימים ביקרה בחיפה ויקטוריה, קרובת משפחה של פנינה, וראתה את שמואל יושב יחד עם המקשרת שלו באחת ממסעדות "תנובה". היא הייתה מזועזעת וכאשר חזרה לתל-אביב פנתה אל אימהּ של פנינה ושאלה:

כיצד היית מגיבה אם היית רואה גבר צעיר, שזה עתה התחתן, יושב עם בחורה זרה?
ענתה האם: הצעירים של היום, פעם מתחבקים ופעם רבים. צריך לעזוב אותם לנפשם.

בביקורה הבא של פנינה בתל-אביב, שאלה אותה אימהּ:

תגידי לי בבקשה, האם שמואל פגש את ויקטוריה לאחרונה?
ענתה פנינה: כן, הוא סיפר לי שפגש אותה במסעדת "תנובה".

נחה דעתה של האם.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן