לדף ראשי



בליל ה-2 באפריל 1946 יצא האצ"ל לפעולה נרחבת בדרום הארץ, במטרה לשתק את תנועת הרכבות. הייתה זו פעולת השדה הגדולה ביותר שערך האצ"ל עד אז והשתתפו בה כ-100 לוחמים. באותו לילה פוצצו אנשי לח"י את גשר "נעמן" מדרום לעכו.

כוח האצ"ל, שפעל לאורך כארבעים וחמישה קילומטר, נחלק לשלוש קבוצות: יחידה אחת (הכוח הצפוני), בפיקודו של מנחם שיף ("זאב"), צעדה לעבר הכפר הערבי יִיבנה. החבלנים פוצצו שני גשרים, ואחר השלמת המשימה, נסוגו הלוחמים אל אזור החולות בדרום ראשון-לציון, הנשק הוכנס למחבוא והבחורים התפזרו לבתיהם. בקבוצה זו הייתה גם בלהה אפרת, ששימשה באותה עת מפקדת סניף האצ"ל בראשון-לציון.

שתי היחידות האחרות פעלו בדרום, בין הכפר הערבי ייבנה לבין אשדוד. עם סיום המשימה, החלה הצעידה צפונה. ההליכה בחולות הייתה קשה והאטה את הנסיגה. כאשר התקרבו הבחורים לבת-ים, כבר האיר השחר, ומטוס סיור בריטי גילה אותם. לא עבר זמן רב וכוחות צבא זרמו לאזור והמתינו לבאים. אחת הקבוצות הצליחה להגיע בשלום לבת-ים, אולם השנייה איחרה את המועד. כאשר הבחורים התקרבו לחולות בת-ים, קידמו את פניהם חיילים בריטים באש. מן היריות נהרג אחד הלוחמים, אבנר בן-שם ונפצעו ארבעה. לא עבר זמן רב וגם הקבוצה שנשארה בבסיס בבת-ים הוקפה על-ידי חיילים בריטים.

ביום שלוחמי האצ"ל יצאו לפעולה, הייתה דבורה נחושתן בתל-אביב. היא פגשה את חברהּ אליהו טמלר ("יהושע") וביקשה להצטרף אליו לקבלת פני הלוחמים. הם יצאו לבת-ים, לדירתו של מרדכי סלונים אשר שימשה כתחנת עזרה ראשונה. בשעה חמש לפנות בוקר הם יצאו לכיוון החולות, ורק אז נודע לדבורה שאחיה הקטן יואל נמצא בקבוצה שיצאה להתקיף את תחנת הרכבת באשדוד. על הפגישה עם הבריטים מספרת דבורה:

הכדורים עפו מעל הראש, אולם את חיי אני חייבת לסמל הבריטי שאמר לחבריו: do not kill the girl (אל תהרגו את הבחורה). בשעה שנערך המשפט בפני בית-הדין הצבאי נקרא הסמל להעיד, והדבר הראשון שאמר היה: where is the girl (היכן הבחורה).

בחולות בת-ים נעצרו על-ידי הבריטים 31 לוחמים וביניהם מטובי המפקדים של הארגון. תפיסתם של ה-31 הייתה מכה קשה לחיל הקרב (ח"ק) של האצ"ל, יחד עם זאת גרם מעצרם להד נרחב בתקשורת המקומית והבין-לאומית.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן