לדף ראשי



היה זה המבצע האחרון, והמרשים ביותר, שנערך בחיפה נגד השלטון הבריטי בעיר. היעד היה הפעם מרכז המשטרה המחוזי ברחוב המלכים, רחובה הראשי של העיר התחתית. היה זה יעד מבוצר, ששכן מול הכניסה לנמל, בלב אזור הביטחון. הבניינים באזור כולו היו מוקפים בגדרות תיל, וכל מי שרצה להיכנס פנימה נאלץ לעבור ביקורת יסודית של זהותו וכן בדיקה גופנית מדוקדקת. על כלי רכב נאסרה החנייה בשטח הבניין, וחיילים שמרו על היעד יומם ולילה.

כדי להתגבר על כל המכשולים האלה, הכין עמיחי פאגלין ("גידי") מיתקן מיוחד פרי המצאתו. פצצה במשקל של חצי טון הוכנסה לחבית גדולה, באורך של שני מטר ובקוטר של מטר אחד. משני צידי החבית הורכבו צמיגי טרקטור גדולים לשם בלימת הנפילה וקלות התנועה לעבר קיר הבניין. על משאית גדולה, שנרכשה מהצבא הבריטי, הותקן מיתקן גבוה עם מגלשה, כדי שניתן יהיה להטיל את הפצצה מעל הגדר שהקיפה את בניין המשטרה. בתא הנהג הותקנה ידית שבאמצעותה ניתן היה לקפל את המעצור, דמוי השיניים, שמנע מן החבית ליפול ללא בקרה. שחרור המעצור אף הפעיל את מנגנון הפצצה, שאמורה הייתה להתפוצץ כעבור 30 שניות. בנוסף לזאת הותקן מנגנון מיוחד שמנע מן החבית להתגלגל בחזרה בשעה שתתנגש בקיר הבניין. תא הנהג כוסה בלוחות פלדה, כדי להגן על הנהג ועוזרו במקרה שהבריטים יפתחו באש על המשאית.

בערב חג הסוכות, ה-28 בספטמבר 1947, יצאו משה לוי ובני בכר לבני-ברק כדי להסיע את המשאית לחיפה. הם הגיעו לצריף של משפחת גבריאל גולדברג, ששכן בלב אחד הפרדסים בפאתי בני-ברק, ושם כבר חנתה המשאית (הבן, צבי גולדברג, היה חבר פעיל באצ"ל והבית שימש כמקום מפגש ואימונים וכן שוכן בו השופט וינדהאם, שכזכור נחטף והיה בן ערובה, לאחר שבית-הדין הצבאי בירושלים דן את דב גרונר למוות). "גידי" תדרך את השניים בכל הפרטים הטכניים, ובעזרת מנוף הועלתה החבית על המשאית. משה לוי נהג את המשאית בדרכו לחיפה ולצידו בנימין בכר כנהג משנה. אופנוע ליווה אותם מלפנים ומאחור נסעה מכונית, ובה יואל קמחי (מפקד הח"ק של חיפה) בלוויית אחת מבנות הארגון. לוי ובכר צוידו ברשיונות מזויפים להובלת מכונת כביסה לנמל חיפה. במחסום לפני הכפר הערבי טירה, נבדקו התעודות והשוטרים כתבו דו"ח, בטענה שהמטען גבוה מדי. בסופו של דבר הגיעה המשאית בשלום לחיפה וחנתה במגרש החנייה שליד הטכניון. משה לוי ובני בכר הלכו לבתיהם למנוחת לילה, כאשר שמירה מיוחדת הופקדה על המשאית.

למחרת, ביום הראשון של חג הסוכות (ה-29 בספטמבר), יצאה המשאית בשעה 05:30 ליעדה, נהוגה בידי משה לוי ולידו בני בכר. לפני המשאית נסעה מכונית פרטית קטנה, נהוגה בידי יצחק נויפלד, ובדקה את הדרך. המשאית עצרה קרוב לגדר, שהקיפה את בניין המשטרה, ומשה לוי משך בידית ששחררה את המעצור. החבית התגלגלה מעבר לגדר ונעצרה ליד קיר בניין המשטרה והבולשת. השוטר הערבי שעמד בקרבת מקום, חשב כי המכונית נהוגה בידי בריטי, צעק לעברו: "ג'ורג', נפלה לך חבית!" לוי לחץ על דוושת הבנזין והסתלק מן המקום במהירות. המשאית עצרה ליד כיכר-חמרה שבקרבת השוק הערבי, ושני נוסעיה יצאו ממנה ומיהרו לרחוב הנביאים. שם חיכה להם יואל קמחי וכן מכונית שהסיעה אותם להר הכרמל ומשם דרך בית-אורן לתל-אביב, וזאת לפני שהוכרז העוצר ולפני שהוקמו מחסומים בדרכים.
מן הפיצוץ קרס הבניין על שבע קומותיו. תשעה שוטרים וארבעה אזרחים נהרגו וכן נפצעו 27 שוטרים ו-25 אזרחים.
בעיתון "המשקיף" מיום 30 בספטמבר 1947, אנו מוצאים בסוף הכתבה על הפיצוץ, את הדברים הבאים:

כתבי חוץ מודיעים כי הפיצוץ בא כתגובה על גירוש מעפילי "יציאת אירופה תש"ז" לנמל המבורג. עיתונאי חוץ מסרו עוד כי לפי האצ"ל בוצעה ההתקפה ביום חג הסוכות ובשעה מוקדמת, כדי למנוע קורבנות בקרב האוכלוסייה האזרחית

הערות לערך:
שם המעיר: ישראל קליין
הערה: אנו ארבעה חברים מטבריה נעצרנו בידי הבריטים וישבנו תשעה ימים בקישלה בחיפה באשמת ביצוע פעולת החבית.
שמות החברים שנעצרנו: משה זהרוני שנפל בהגנת צפת
משה לוינזון (נפטר לפני 20 שנה)
משה קליין, אחי
ישראל קליין
מקור ההערה: ידע אישי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן