לדף ראשי



לילי שטרסמן נולדה בפולין, בה חיו בשנות השלושים למעלה משלושה מליון יהודים, שהתרכזו בעיקר בערים הגדולות (בוורשה הבירה, למשל, היוו היהודים כשליש מכלל התושבים). הממשלה הפולנית לא ראתה בעין יפה את התגברות השפעת היהודים במדינה ועל-כן לא רק שלא הפריעה, אלא אף עזרה לתנועת העלייה הבלתי לגאלית שארגנו הרוויזיוניסטים בפולין. זאב ז'בוטינסקי נפגש עם ראשי השלטון בפולין ושכנע אותם לתמוך בהקמתה של מדינה עברית בארץ-ישראל, שתביא להגירה המונית של היהודים ובכך לפתור את הבעיה היהודית בפולין. בנובמבר 1937 הגיע לבירת פולין אברהם שטרן ("יאיר"), מי שהיה אז מזכיר מפקדת האצ"ל. הוא נפגש עם פקידי ממשלה בכירים והניח את הייסוד המעשי לשיתוף הפעולה בין הצבא הפולני והארגון הצבאי הלאומי. במסגרת שיתוף פעולה זה, העבירו נציגי הצבא הפולני לנציגי האצ"ל נשק ותחמושת, שאוחסנו במחסנים מיוחדים. הנשק היה נתון לפיקוח הצבא הפולני עד להעברתו ארצה.
אין לתאר את עבודתו של שטרן בפולין ללא עזרתה הפעילה של משפחת שטרסמן. לילי, שהייתה אישה יפה ומרשימה, למדה בפריס מדעי המדינה וספרות, שם התוודעה לקוסמופוליטיות השמאלנית והייתה פעילה באיגוד ידידי "פאן אירופה" ו"הליגה לזכויות האדם". לאחר שובה לוורשה נישאה לד"ר הנריק שטרסמן, שסיים את לימודי המשפטים בהצטיינות, נתקבל לעבודה במשרד המשפטים הפולני והיה לפרקליט מחוז וורשה, בנוסף להיותו מרצה לקרימינולוגיה באוניברסיטה הוורשאית. הוא היה בין היהודים הבודדים שהגיע לדרגה כה גבוהה בהיררכיה הממשלתית. הזוג שטרסמן השתייכו לחוג המשכילים המתבוללים ועם התגברות האנטישמיות בפולין מצאו את דרכם חזרה ליהדות.

אברהם שטרן, שהגיע לוורשה בשליחות האצ"ל, הוזמן למשפחת שטרסמן כדי להרצות על רעיונות הארגון בפני חוג הידידים של המשפחה, שכלל משכילים יהודים מן השכבות המתבוללות. כתוצאה מהרצאתו של שטרן, שעשה רושם רב על שומעיו, הלך והתגבש חוג קבוע שחבריו התלכדו במועדון משלהם שנקרא בשם "ירדן" ("יורדאן"). במועדון אפשר היה למצוא מבחר מן העיתונות העולמית ומן העיתונות העברית ועל אחד הקירות הייתה תלוייה מפה גדולה של ארץ-ישראל שצויינה בשם "מדינת היהודים". הפעילות במועדון הלכה וגברה עד אשר הוא "נעשה מטרה נכספת להמוני סנובים. הכניסה למועדון יורדאן שימשה נושא לאמביציה - מעין הכניסה לדרבי קלאב בלונדון. ב-1939 אירגן המועדון נשף פורים גדול, רעיון משונה בשביל חוגים שנהגו להעמיד בביתם עץ אשוח בחג המולד. להשיג כרטיס-כניסה לנשף זה של יורדאן נעשה דבר חשוב כל-כך, שכל שאר הנשפים החווירו לעומתו".

באוגוסט 1938 הציע שטרן ללילי שטרסמן להוציא עיתון בשפה הפולנית שיביא את דבר הארגון בפני המשכילים היהודים והלא-יהודים בפולין. לאחר התלבטויות רבות נקבע שם העיתון "ירושלים המשוחררת" ("ירוזולימה ויזוולונה"). "לקראת צאת הגליון השלישי", מספרת לילי שטרסמן:

"החלטנו לתת כותרת, שתזדקר לעין בקיוסקים, מפה או סמל. אני הצעתי: שמעו, יהיה זה קשה לצייר אבל נעשה כך - נצייר מפה של ארץ-ישראל השלמה ועל רקעה זרוע עם רובה וכתובת "רק כך". כל זה נראה מסובך, אולם החלטנו לנסות, וד"ר באור, שהיה לא רק רופא מצויין אלא גם שרטט מובחר, צייר את השער, שאחר-כך הפך להיות סמלו של הארגון הצבאי הלאומי בארץ-ישראל".

העיתון, שיצא תחילה אחת לחודש, זכה להצלחה רבה וכעבור שלושה חודשים הפך לשבועון. מטעמי זהירות הוחלט לא לפרסם את שמות כותבי המאמרים וכך נשאר הדבר עד הסוף. תאריך הגיליון האחרון של "ירושלים המשוחררת" היה 5 בספטמבר 1939, חמישה ימים לאחר פלישת גרמניה לפולין. לילי הכינה אותו לבדה, ובמקום 32 עמודים, כפי שהיה קודם לכן, כתבה רק ארבעה. הגיליון הודפס ונארז - אולם אל הקוראים לא הגיע. בלילה האחרון נפלה פצצה גרמנית על בית-הדפוס והכל הושמד.

כאמור, העביר הצבא הפולני נשק רב למחסני האצ"ל בוורשה, ויעקב מרידור, שעשה אותה עת בשליחות האצ"ל בפולין, היה עסוק בארגון משלוח הנשק ארצה. אולם עם פרוץ מלחמת-העולם השנייה הכול ירד לטמיון. על גורל חלק מן הנשק הזה מספרת לילי שטרסמן בעדותה: (מכון ז'בוטינסקי, עדות איילה (לילי) לובינסקי-שטרסמן)
ב-3 בספטמבר החלטנו שיש לעשות משהו עם הארגזים והתחלנו לחפש את ידידינו הפולנים, אולם לא היה שם כבר אף אחד. בינתיים מפציצים את וורשה, ומה יהיה עם המחסן ברחוב צגלאנה? ב-10 בספטמבר לא אצרתי יותר כוח ובשעת הפצצה קשה יצאתי מן המרתף אל מפקדת-העיר בכיכר פילסודסקי, אל מטה הגנרל ג'ומה. לא נתנו לי להגיע אל הגנרל, בקושי שיכנעתי סמל שיביא אלי איזה קצין. לבסוף יצא אלי קצין בדרגת קפטן.
אמרתי לו: "אני יודעת מקום בוורשה שיש בו כמות גדולה של נשק ותחמושת".
"את משוגעת", אמר לי הקפטן במנוד ראש.
"זוהי האמת ואפשר לבדוק זאת", עניתי.
בקושי שכנעתי כמה קצינים לנסוע עמי לרחוב צגלאנה. פרצנו את הדלת וצריך היה לראות את פניהם של הקצינים (ואת פני שלי) לנוכח הנשק הרב שנתגלה לעינינו. הם החזירו אותי במכונית הביתה. ישבתי במכונית מתוך תחושה שחשך עלי עולמי. אמרתי למיור: "אני צריכה לקבל מכם קבלה על כך. אני מבינה שמה שאני אומרת נשמע מוזר, אבל אני חייבת שתהיה לי הוכחה שמסרתי לכם את הנשק". קיבלתי קבלה, שאחר-כך השארתיה אצל גוי אחד, החי עדיין.
בשעת הפרידה אמר לי המיור: "יכול אני להבטיח לך, שאחרי המלחמה הזו לא את, לא ידידיך ולא אנחנו נשכח את הרגע הזה ואתם לא תתחרטו על-כך לעולם".
כשנפרדנו היה זה כבר אחר ההפצצה. וורשה כולה עלתה בלהבות.
הנריק שטרסמן, שהיה קצין בכיר במילואים בצבא הפולני, גויס בפרוץ המלחמה ונפל בשבי הרוסים. באביב 1940 נספה בטבח שערכו הרוסים באלפי קצינים פולניים ביער ליד העיר קטין. לילי הצליחה לצאת את פולין ודרך איטליה עלתה עם שני ילדיה הקטנים ארצה. כעבור זמן נישאה לחיים לובינסקי, אותו הכירה בוורשה כשעשה שם בשליחות האצ"ל.

מקור הערך: פרופ' יהודה לפידות

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן