לדף ראשי



ב-20 בספטמבר 1946 ירד מאיר מורנו העירה כדי להחרים מכונית טנדר שהייתה דרושה לפעולה. מאיר נהג בטנדר לנקודת הריכוז בחדרה של שרה רוזנברג-לבני אשר ברחוב קַסֶל. כמפקד הפעולה נתמנה יואל קמחי ("עזריאל"). קמחי הסביר את מהלך הפעולה, ולאחר מכן יצאה החבורה לקריות, העמיסו על המכונית את חבית חומר הנפץ, ומשם יצאו לכיוון תחנת הרכבת המזרחית. בהגיעם למקום, גלגלו ישראל הדני ויאיר מורנו את החבית למרכז התחנה, והציבו ליד החבית שלטי אזהרה בעברית, ערבית ואנגלית. את השלטים צייר חיים וייספיש-שפיר, שאף השתתף בפעולה. "עזריאל" הוציא את הניצרה וכך הפעיל את מנגנון ההצתה של המוקש. הלוחמים מיהרו אל המכונית ובדרכם צעקו "ברוד", "ברוד" (חומר נפץ בשפה הערבית), וזאת כדי שהאנשים יפנו את אזור התחנה ובכך ימנעו קורבנות אזרחים. בחוץ חיכה משה לוי במכונית נוספת וזאת כדי לשמש כוח חיפוי בעת הפעולה והנסיגה. לאחר הנסיגה טלפן ישראל הדני למנהל התחנה והזהיר אותו מפני הפצצה שהוטמנה בתחנה. המנהל הזעיק את המשטרה ומומחי חבלה מן הצבא הגיעו למקום וניסו לנטרל את המוקש. הם קשרו חבל סביב החבית ובשעה שניסו להזיזה ממקומה, חלה התפוצצות אדירה שהרסה כליל את תחנת הרכבת. בשעת הפיצוץ היו כל הלוחמים בדרכם לבסיס.
בשידור של "קול ציון הלוחמת" (תחנת השידור של האצ"ל) מיום 22 בספטמבר, ניתן תיאור קצר של הפעולה בחיפה, ונאמר שם, בין היתר:

[...] בזמן ההתקפה הצטופפו באולם התחנה עשרות אזרחים ערביים, שהוזהרו בשפה הערבית מפני הסכנה. כן נדרשה בטלפון הנהלת הרכבות לפנות מייד את הבניין. הדרישה נתמלאה. כל הבניין פונה וכך נמנעו קורבנות אדם מקרב האוכלוסייה האזרחית [...]

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן