לדף ראשי



פלג תמיר נולד בתל-אביב בשנת 1928 להוריו חנה ויונה קופ-תמיר (האב היה בנה של תמר ז'בוטינסקי-קופ, אחותו של זאב ז'בוטינסקי). האב עבד כמהנדס בחברת החשמל, וכעבור שנתיים הועבר לצפון והמשפחה עברה להתגורר בחיפה. בשנת 1936, לאחר שובו של אברהם תהומי אל ארגון ההגנה, שימש בית תמיר (ברחוב ירושלים 10) כמקום מפגש למפקדים הבכירים של האצ"ל בחיפה, תחילה בפיקודו של חנוך קלעי ולאחר מכן בפיקודו של בנימין זרעוני. בשנת 1939 נעצר יונה תמיר, אולם שוחרר בראש השנה, לאחר פרוץ מלחמת-העולם השנייה. לאחר "השבת השחורה" (ב-29 ביוני 1946) נעצר שוב, ושוחרר כעבור שבוע ימים.

בראשית שנת 1939 התחיל הארגון בהוצאתו של עיתון בשפה האנגלית בשם "סנטינל" ("הזקיף"). העיתון הוצא תחילה בחיפה, בעריכתם של חנה תמיר והזוג קייטי ומיכאל קפלן.
נתפס פלג תמיר, יחד עם חבריו לקורס סגנים שנערך בשוני ב-16 באוגוסט 1945 (ראה ערך), ונידון לשלוש שנות מאסר. מאז המאסר, התרכזה האם חנה בטיפול באסירים, שהועברו לכלא עכו, ועמדה בראש קבוצת הורי האסירים של קורס ה"סגנים" שנתפס בשוני.

בשעה שפלג תמיר ישב בבית-הסוהר, הצטרף אחיו הצעיר, אוריאל, לאצ"ל. באוגוסט 1946, והוא בן 15, השתתף אוריאל יחד עם חבריו, בהדבקת כרוזים בחיפה. לאחר שסיימו את מלאכתם, ישבה החבורה על אחת המדרכות ושוחחו בנחת. לפתע עבר במקום משמר משטרה ושאל למעשיהם. לרוע מזלם, נשארו על בגדי אחד החברים דבק ששימש אותם להדבקת הכרוזים. כל החבורה נעצרה והובלה לקישלה של חיפה. באותו זמן ביקר בארץ הסנטור ג'ילט מארצות-הברית, אשר הביא למשפחת תמיר דרישת שלום מערי ז'בוטינסקי. האם חנה ביקשה מהסנטור להצטרף אליה לביקור בנה, שישב בקישלה. הביקור הביך את השלטונות הבריטיים, וכעבור שבוע ימים שוחרר אוריאל והוטל עליו מעצר בית, שכלל חובה להתייצב במשטרה שלוש פעמים ביום וכן להישאר בבית משקיעת החמה ועד הזריחה.

כשנה לאחר מכן, בתקופת "הסזון הקטן", פרצה קבוצת בריונים חברי ההגנה לדירת משפחת תמיר והיכו את אוריאל בכל חלקי גופו. האם, שניסתה להגן על בנה, הוכתה אף היא ולשניים נגרמו שברים ביד.

באוקטובר 1947, לאחר שפלג תמיר ריצה את עונשו (הבריטים נהגו לנכות מן העונש שליש עבור התנהגות טובה), הוא שוחרר מבית-הסוהר בעכו. אולם כאשר יצא את שערי הכלא, נעצר על פי תקנות ההגנה לשעת חירום, ונשלח למחנה המעצר בלטרון, שם נפגש עם חברים בני עירו.

בפברואר 1948 הועבר עם כל העצירים למחנה המעצר בעתלית, ומן הרגע שנכנס למחנה, גמלה בליבו של פלג תמיר ההחלטה לברוח. לאחר בדיקת כל האפשרויות, החליט תמיר לנסות ולברוח מן המחנה בתוך מזוודה. לאחר אימונים מפרכים, הגיע למסקנה שהדבר אפשרי, וכאשר ידידו יצחק היה מיועד להשתחרר, הוחלט בוועדת הבריחה לנסות את הדרך החדשה הזו. בבוקר השחרור נכנס תמיר למזוודה כשלגופו תחתונים בלבד. על הדרך לחופש, מספר פלג תמיר:

יצחק נעל את המזוודה והעמיסני על כתפיו... הכול הלך למישרין עד שהגענו לשער. השומר, שהיה חברו של יצחק, התחיל לפטפט עימו, בחושבו שזו מחוות פרידה נכונה. הזמן האוזל גרם לי למתח רב. לבי כמעט עמד מלכת כאשר שמעתי את השומר שואל את יצחק: "מה קרה יצחק, האם אתה לוקח אתך כל-כך הרבה חפצים הביתה? הרי חשבתי שמנהגם של האסירים הוא להשאיר את חפציהם האישיים לחבריהם". לא יכולתי לשמוע את תשובתו המדויקת, אבל שמעתי את נציג האסירים מתערב בדבריהם, באומרו שנהג המכונית המשוריינת ממהר להגיע לחיפה לפני רדת החשיכה וזאת מפחד יריות מהכפר הערבי. השער נפתח, יצחק העמיסני על המכונית המשוריינת בקוראו "שלום" לכל חבריו והתיישב במכונית. חלפו 17 דקות מרגע שנכנסתי למזוודה והתחלתי חש בקשיי נשימה. המכונית הותנעה וכעבור 3 דקות, בהיותנו על הכביש הראשי לחיפה, פתח יצחק את המזוודה ולהפתעת הנהג יצאתי מתוכה.
הפתעת הורי הייתה גדולה עוד יותר. כאשר פתחו את הדלת, מצאו את בנם עומד לפניהם לבוש תחתונים ובידו מזוודה. תוך 24 שעות הייתי בין חברי בתל-אביב והשתתפתי בקרב על כיבוש יפו. ..
עוד שישה מחברי ברחו אחר-כך באותה הדרך, לפני שהבריטים הבחינו ששבעה עצירים חסרים. בביטאון הבריטי הרשמי נאמר, ששבעה עצירים נמלטו מן המחנה דרך הגדר. מעולם לא גילו את דרך הבריחה האמיתית.

הערות לערך:
שם המעיר: פלג תמיר ז"ל
הערה: פלג תמיר הלך לעולמו ב-8 במאי 2011 בגיל 83 - השאיר אחריו אשה ארבע בנות 12 נכדים ו-2 נינות. יהיה זיכרו ברוך.

מקור ההערה: יניר לוין - נכד בכור לפלג תמיר

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן