לדף ראשי




עיקר מקום הש"ץ להתפלל הוא ליד התיבה שלפני ארון הקודש. עזרא הסופר קרא בספר תורת משה מעל מגדל עץ אשר עשו לדבר (נחמיה מ' ד), והיה כמו הבימה שלנו. מדברי הזהר נראה, כי הבימה נעשתה כעין כסא עם שש מעלות ובמעלה השביעית היו מניחים ספר תורה (זהר שמות ר"ו).
כתב הרמב"ם:

מעמידים בימה באמצע הבית כדי שיעלה עליה הקורא בתורה, או מי אשר אומר לעם דברי כבושין, כדי שישמעו כולם. (תפילה י"א ג).

מצאנו בגמרא כי באלכסנדריה של מצרים הייתה בימה של עץ באמצע בית הכנסת (סוכה נ"א.). וכן משמע מהתפילה "היה עם פיפיות שלוחי עמך" שאומר הש"ץ בראש השנה וביום הכיפורים בתפילת מוסף אחר עלינו: "עמך לפניך יעבירון והם בתוך יעבורון וכו' ועמך מסביבים אותם כחומה", שהש"ץ היה מתפלל תפילת המוספים בימים נוראים על הבימה שהייתה באמצע בית הכנסת.

טעם אחר שהבימה היא באמצע ההיכל, מפני שדומה למזבח שהיה באמצע הרוחב מצפון לדרום, ואנו מקיפים את הבימה בלולבים וס"ת, כמו שהיו מקיפים את המזבח בעזרה בלולבים ובהושענות.

נוהגים לתקוע תקיעת שופר על הבימה, דוגמת תקיעת החצוצרות על הקורבנות על המזבח (שו"ת משיב דבר או"ח סי' תר"ס א).
כתב הלבוש, יזהרו שלא יעשו שום מקום לשבת עליו בין הבימה ובין ההיכל, באופן שיהיה פני היושב כנגד הבימה ואחוריו להיכל, שגנאי הוא; ועוד שלא יפסיק בין המברך על ספר תורה ובין ההיכל, שנראה כמשתחווה לו המברך (עי' או"ח סי' ק"נ ט"ז).
עכשיו נהגו לעשות מקומות לשבת בין הבימה ובין ההיכל, אך פני היושבים לכוון ארון הקודש.

האיסור לעשות הבימה מן הצד
מעיקר הדין אין איסור לבנות את הבימה בצד בית הכנסת.
וז"ל בעל כסף משנה (שם):

ואל תשיבני מהבימות שבונים בימים האלו בקצת מקומות בסוף בית הכנסת ולא באמצע וכו', כי העמידה באמצע אינו מהחיוב, אך הכל לפי המקום והזמן, שבאותם הזמנים שהיו בתי כנסיות גדולים עד מאוד, היו צריכים להעמיד הבימה באמצע כדי להשמיע לכל העם, אבל בזמנים אלו שבעונותינו בתי כנסיות שלנו הם קטנים, וכל העם שומעים, יותר נוי הוא להיות לצד אחד מלהיות באמצע. עכ"ל.

האיסור לבנות את הבימה בצד בית הכנסת החל בגלל שינוי המנהנים ע"י הריפורמים בגרמניה.

בערך בשנת תק"ע (1810) התחילו הרפורמים לשנות את מנהגי התפילה ובית הכנסת. אחד מהשינויים היה להעביר את הבימה מאמצע בית הכנסת אל סמוך לארון הקודש. הרבנים החרדים מחו ואסרו להתפלל בבית כנסת שאין הבימה באמצעו, כדי להוציא מלבם של הריפורמים הרוצים לשנות מנהגי ישראל הקדומים.

ר' יחזקאל לנדא בעל "נודע ביהודה" (או"ח ס" כ"ח) כותב:

"המשנים מנהגים ישנים בשביל שרוצים להדמות לבתי הגויים, קורא אני עליהם "שכח ישראל עושהו ויבן היכלות",

ר' משה סופר, בעל ה"חתם סופר" (או"ח סי' כ"ח) התנגד מאד לשינוי הזה מטעם התחקות על מנהגי הגויים, וגם מפני ששינוי מקום הבימה יבטל את הקפות הלולב והקפות התורה ויגרום שינוי לכמה דברים.

תלמידו ר' עקיבא, בספרו "לב העברי" (עמ' 76) כתב כי המשנים את מקום הבימה הם מוסרים להכעיס, כי מה הנאה יש להם במה שעוקרים הבימה מבאמצע. ועושים כן רק מפני שדרך הגויים הוא כך, ואם היה השלחן ערוך מצווה שתהיה הבימה בצד, ואצל הגויים הייתה הבימה באמצע - היו מזיזים את הבימה לאמצע, כמו הגויים.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן