לדף ראשי



ביום 2 בינואר 1945 נחטף איש ההגנה יחיאל ורקר בירושלים. הוא נחשד שהכיר אנשי אצ"ל אשר באו לבית-הדפוס של אביו, אולם סירב למסור את שמותיהם. ורקר הועבר לקיבוץ משמר- העמק ולאחר חקירה שנמשכה למעלה משבועיים ימים, שוחרר ממעצרו.

בידיעה בעיתון "הארץ" מיום 5.1.45 נאמר:

עוד יהודי נחטף בירושלים?
תעלומת החטיפות טרם נפתרה. אתמול נתעורר בירושלים חשש כי עוד יהודי נחטף, מאחר ומאז יום ג' אחר הצהריים נעלם ואיש אינו יודע דבר על מקום הימצאו. הנעלם הוא יהושע ווארקאר, בן 28, בנו של בעל דפוס ווארקאר ("העברי"). הוא יצא מבית הדפוס בו עבד, ביום ג' 2.1.45 בשעה 6 בערב כדי ללכת לביתו. הוא לא הגיע הביתה ומאחר שהתברר כי גם לקרוביו לא הלך - מתעורר חשד כי נחטף. ייתכן כי השערה זו אינה נכונה. ווארקאר הוא בעל לאישה ואב ל-5 ילדים. היה פעיל בקרב אנשי משמרת השבת והשתייך לרוויזיוניסטים.

בית הדפוס של יחיאל ורקר (אביו של יהושע) הדפיס, בין השאר, את פרסומי האצ"ל; כבר ב-1936 נדפס שם ספרם של דוד רזיאל ואברהם שטרן "האקדח" )בחתימת ד' ראש(, שעליו נכתב כי הודפס בדנציג. יהושע ורקר עצמו היה חבר בארגון ההגנה ומילא בנאמנות את כל אשר הוטל עליו, עד שנקלע לבעיה מצפונית קשה. מפקדו ביקש ממנו שידווח מי האנשים המבקרים בבית הדפוס ויציין במיוחד את שמותיהם של אלה החשודים בחברוּת באצ"ל. בתגובה על כך הסביר יהושע כי אין לו כל קשר עם האצ"ל או לח"י, אולם נבצר ממנו למסור שמות של חשודים, כי הדבר נוגד את אמונתו. כאדם דתי, אמר, עומד לנגד עיניו הפסוק "ולמלשינים לא תהי תקווה". ראשי הש"י (שירות הידיעות של ההגנה) החליטו אפוא להפעיל עליו לחץ וכך נולד הרעיון לחטוף ולחקור אותו בתנאי מעצר. הוא הוזמן לבנייני הסוכנות היהודית לפגישה עם מפקד המחוז, ושם נאמר לו שעליו להיפגש עם אדם נוסף, הנמצא במעלה-החמישה. מיד אחר-כך הוכנס למכונית והוסע לקיבוץ. בהגיעם למעלה-החמישה, אמרו המלווים ליהושע כי האיש כבר הלך ולכן ימשיכו לנסוע כדי לפגוש אותו במקום אחר. כך נסעו עד לחדרה, שם כיסו את עיניו במטפחת והודיעו לו כי הוחלט לחקור אותו במקום בלתי ידוע. הוא הועבר למשמר העמק והוחזק שם במעצר יותר משבועיים ימים. ביום שישי, 19 בינואר 1945, הובא יהושע ורקר לפרדס חנה ושם הודיעו לו שהוא חופשי. לאחר שקיבל לירה אחת להוצאות הדרך, ביקש עוד שתי לירות לצורכי שבת, והבטיח להחזיר אותן למפקדו הישיר בירושלים.

החטיפה והחקירה שברו את רוחו של יהושע ורקר, ובמשך שנים לא יכול היה להתגבר על ההשפלה שהייתה כרוכה בכך.



הערות לערך:
שם המעיר: צבי מרק
הערה: 1. ישנה טעות טכנית בתחילת הערך: כתוב שהחטוף הוא יחיאל בעוד שהוא יהושע בנו וכך כמובן גם עולה לאורך כל הכתבה.
2. יהושע ורקר היה איש הגנה אך גם לא סרב לעזור לאצ"ל וללח"י. כתוב עליו בהרחבה בספר ההגנה. וגם בספר על הסזון אם אתם רוצים פרטים נוספים וישנם פרטים מרתקים כגון איך עינו אותו ונתנו לו לאכול בשר וחלב בדווקא ועוד תפנו לבנות שלו מינה כהן מירושלים או זלדה מרק מירושלים או לבן אורי ורקר מירושלים.
מקור ההערה: ידע אישי: יהושע וורקר הוא סבא שלי.

שם המעיר: חיים כהן
הערה: בהמשך להערות של בן דודי ד"ר צבי מרק, אני מבקש להוסיף: סבנו יהושע ורקר היה גיבור אמיתי, איש אמונה חרדי על פי מראהו אך ציוני בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. היה גאה בתקומתה של המדינה שהיה שותף למלחמה על עצמאותה. בין היתר היה מפקד הפלוגה החרדית של ההגנה בירושלים, היה מפקד ההגנה על הרובע היהודי.
כפי שצבי כתב לפרטים נוספים תוכלו לפנות לבנותיו ולבנו.

שם המעיר: שמי זלדה מרק בת של יהושע ורק
הערה: אבי שוחרר ממאסרו בליליום חמישי בבוקר. הוא נלקח במונית עם עינים קשורות הורידו אותו בשדה פתוח, ללא תאורה .לפי הבנתו הוא הלך ישר והגיע לרחובות. כמובן שהוא נכנס לבית כנסת וחיכה עד שיבואו מתפללים. אחרי כמה זמן הגיע לבית הכנסת הרב מלצר שהיה רב של רחובות. הוא שמע על אבי ועל החטיפה ולכן הואשאל אותו איך הגעת לכן,אבי ספר לו את כל הספור ואז הרב מלצר נתן לו לירה כדי שיסע מהר לירושלים ויגיע לפני שבת. אבי נסע מיד אך האוטובוס היה איתי והדרך נמשכה הרבה זמן הוא הגיע למחנה יהודה ובקש לצלצל כדי להודיע למשפחתו שהוא בדרך. ברגע שהוא הגיע לחצר ביתו באו הבריטים ועצרו אותו לחקירה .אנחנו הורי אבי ואנו הילדים לא הצלחנו לראות אותו. הוא שוחרר מהחקירה חמש דקות לפני שבת

לעיון נוסף: דפוס העברי יחיאל ורקר


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן