לדף ראשי



דניאל ינובסקי, דמות ציבורית מוכרת בירושלים, ומי שהיה פעיל בתנועה הרוויזיוניסטית ומזכיר ועד הקהילה בעיר. ינובסקי, שהיה מפקד באצ"ל, הגם שבאותה תקופה לא שימש בתפקיד מוגדר, הרגיש שעוקבים אחריו, והבין שרוצים לחטוף אותו. פעמיים אף היכה את העוקבים שעמדו ליד ביתו. ב-14 בדצמבר, כאשר חזר מעבודתו, בא לקראתו אחד השכנים ולחש באוזנו: "ליד ביתך עומדים כמה בחורים; אחד מהם מצביע עליך באומרו: זהו האיש". ינובסקי פנה מייד לאחור ולן אותו לילה אצל ידידים במאה שערים. אחר-כך החליט שאינו רוצה לעזוב את ביתו ולהתחבא בעיר אחרת (יש לזכור שהוא היה נשוי ואב לשני ילדים קטנים), ולכן הגיש תלונה במשטרת מחנה-יהודה בתקווה שהמשטרה תִמנע את חטיפתו. אולם לא כך התפתחו פני הדברים.

חטיפתו של ינובסקי בוצעה בצורה מתוחכמת. ביום שישי, 29 בדצמבר 1944, בשעה 7.30 בערב, הקישו בדלת ביתו של ינובסקי פלמ"חאים מחופשים בבגדי שוטרים. כאשר נפתחה הדלת, נכנסו ה"שוטרים" פנימה ו"השוטר היהודי" פנה אל ינובסקי, שהיה לבוש פיג'מה (לאחר ארוחת ערב שבת המסורתית), והורה לו להתלבש ולהתלוות אליהם לבולשת. ינובסקי, שהיה דתי, מחה על כי באים אליו בשבת, אולם לא חשד שהשוטרים מתחזים. כשיצא אִתם מביתו, הבחין בתנועה חשודה (היו אלה המאבטחים שהקיפו את הבניין) ופתח בצעקות: "זו לא משטרה". חוטפיו תפסו אותו בכוח והכניסוהו למכונית שחיכתה בפתח הבית. אשתו, שליוותה את בעלה, התנפלה על דלת המכונית וניסתה למנוע את החטיפה, אולם סולקה בכוח הצידה והמכונית יצאה לדרכה.
בדו"ח של האחראי לחטיפה נאמר, בין השאר: (ארכיון צה"ל, תיק ארכיון הפלמ"ח, 19/801)

חטיפת ינובסקי הצליחה אחרי שלושה נסיונות שנכשלו. הפעולה הרביעית הצליחה בגלל השתתפות "שוטרים" ובמיוחד "הבריטי". למרות שינובסקי ידע שרוצים לחטוף אותו, בכל זאת לא חשד בגלל "הרושם העז" ולא העז להתנגד. עצם הופעת משטרה גורמת לכך שהנחטף אינו מנסה להתנגד, כי הוא בטוח שהבית מוקף. לצורת פעולה זו יש ערך ויתרון בייחוד בסביבת ירושלים, בשכונות שכל אחד מכיר את שכנו, מקום שהתנועה קטנה וכל תנועה מעוררת חשד ומכשילה את הפעולה. יתרון המשטרה התבטא בזאת שלא היה צורך לחכות לנחטף, אלא לבוא ישר לביתו, והפעולה אורכת זמן קצר ואין לשכנים אפשרות להתערב ואין מקום לחשדות".

ינובסקי הובא לחדר המעצר באחד מקיבוצי העמק. כעבור שבוע ימים קיבלה ממנו אשתו מכתב בכתב ידו, שבו נאמר:

"אני בריא, אל תדאגי לי, אני מקווה לחזור בקרוב".

יש לזכור כי ימים מספר לפני כן נערכו בחירות לוועד הקהילה בירושלים, ומפלגות הפועלים הסתבכו במהלכם בזיופים. ינובסקי שימש מזכיר ועדת הבחירות, וברשותו נמצאו כל הפרוטוקולים וכל החומר שהיה קשור עם גילוי הזיופים. חטיפתו, כך טענו הרוויזיוניסטים, נעשתה "כדי לטשטש את עניין הזיופים בבחירות שאת כל פרטיהם ידע הנחטף".

כך או כך הוא הוחזק במעצר שבועיים ימים. במוצאי שבת, 13.1.1945, הביאוהו שוביו לחדרה, והורידו אותו בתחנת הרכבת (במרחק של שמונה קילומטר מהמושבה), כנראה בגלל התנועה הרבה שהייתה בחדרה. הם נתנו לו לירה א"י (לא"י) להוצאות הדרך מחדרה לירושלים. מאחר שהשעה הייתה מאוחרת, החליט ינובסקי לעשות את הלילה בבית מלון בחדרה. בבוקר נוכח לדעת כי הלירה הזאת נגנבה ממנו.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן