לדף ראשי



ב-19 במאי 1945, נשלחו שני חברי אצ"ל חיפאים, יעקב נחושתן וחיים קונורטי הי"ד (נפל במלחמת העצמאות), להעביר שק עם חומר-נפץ, שהיה מוחבא בכפר אתא בביתו של נהג מונית בשם ברקוביץ. חומר הנפץ הגיע אל ברקוביץ באופן הבא: יעקב גורביץ, חבר האצ"ל, שימש כקצין זוטר בצי הבריטי. באחד הימים, בהיותו בנמל חיפה, הצליח לסלק מן הצבא שק עם חומר נפץ (50 ק"ג משקלו), אולם לא ידע כיצד להוציאו משטח הנמל. בעודו מתלבט, נקרתה בדרכו מונית נהוגה בידי ברקוביץ. גורביץ ביקש מברקוביץ להעביר את השק לביתו ואמר לו כי כעבור מספר ימים יבוא מישהו לקבלו. (גורביץ לא ידע שברקוביץ היה חבר בארגון ההגנה ושמיד עם צאתו משטח נמל חיפה, סיפר על כך למפקדו). נחושתן וקונורטי, שעלו זה מקרוב מבולגריה והעברית עדיין לא הייתה שגורה בפיהם, הגיעו למקום, קיבלו את השק ושמו פעמיהם לתחנת האוטובוס כדי לשוב לחיפה. שני אנשים (אחד מהם, שהיה לבוש מדי נוטרים, החזיק רובה בידו) עצרו אותם בדרכם ושאלו לתכולת השק. נחושתן, ששליטתו בעברית הייתה טובה מזו של חברו, ענה כי הם נשלחו להביא את השק, אבל אינם יודעים מה יש בו. בינתיים הצטרפו לחבורה עוד שלושה אנשים, השק נפתח ונבדק, ונחושתן וקונורטי נצטוו להיכנס לחצר אחד הבתים. כעבור כמה שעות הגיעה משאית מכוסה בברזנט והשניים, כפותים בידיהם ומטפחות קשורות לעיניהם, הועלו עליה והוסעו לקבוצת כפר-מכבי, שם נחקרו. את אשר קרה לאחר מכן, מספר יעקב נחושתן:

כעבור כמה זמן הגיע טנדר, העלו אותנו עליו ואמרו לנו לשבת. כאשר הורידו את הכיסוי מן העיניים ראיתי שאני יושב בין שני שוטרים בריטים, ששמו לנו אזיקים על הידיים. קמתי ממקומי, ניגשתי לקצה הטנדר ובעטתי בפרצופו של אחד הקיבוצניקים שעמד שם. מן הבעיטה הוא נפל על הריצפה. השוטרים הושיבו אותי במקומי וכך נסענו לחיפה. תחילה הכניסו אותנו לקישלה ולאחר מכן החלו החקירות בסי.אי.די. החוקרים ניסו לשכנע אותנו להודות שהשק שהחזיקו בידיהם, על תכולתו, היה שייך לנו (וזאת מאחר ולא היו להם ראיות שהשק אומנם שלנו). לא נשברנו והכחשנו קשר כלשהו עם השק.
לאחר החקירה העבירו אותנו לבית-הכלא בעכו, ומשם - לבית הסוהר המרכזי בירושלים (הייתה זאת הפעם הראשונה שראיתי את ירושלים מאז עלייתי ארצה). אחר-כך העבירו אותנו למחנה המעצר בלטרון ולבסוף הטיסו אותנו לאפריקה. בסך הכול היינו שלוש שנים במעצר, שנה בארץ ושנתיים באפריקה.

הבריטים תבעו מהבחור שחטף את נחושתן ואת קונורטי להעיד בבית המשפט כי ראה אותם מחזיקים בשק שהכיל חומר-נפץ, אבל זה סירב למסור עדות כזו, משום שחשש מנקמת האצ"ל. לאחר שהודיע לבריטים שאינו מוכן לשתף אתם פעולה, נעצר ונשפט על-פי החוק לשעת חירום לשלושה חודשי מאסר. זו הסיבה שנחושתן וקונורטי ניצלו ממשפט צבאי בעוון נשיאת חומר נפץ.
מעצרו של איש ההגנה הועלה בפגישה בין טדי קולק (ששימש איש הקשר בין ההגנה והבולשת הבריטית) לבין א"פ ג'יילס, מפקד הבולשת הבריטית. בפרוטוקול של אותה פגישה נאמר, בין השאר: (ארכיון ציוני מרכזי, S 25/560)

האיש מכפר אתא, שעזר למשטרה, דרכנו, לעצור מספר אנשי אצ"ל, נעצר יחד איתם ונשפט על פי חוקי החירום לשלושה חודשי מעצר ... המפקח הכללי ציין כי למרות שאיש ההגנה עזר באופן פעיל, הוא סירב למסור למשטרה את כל האינפורמציה שהייתה בידיו. תשובתו של קולק הייתה: אני ידעתי את העובדה הזו, אולם הרי זה רק טבעי כי האיש יפחד מנקמת האצ"ל... מאחר וישנם אנשים נוספים המוכנים למסור ידיעות על האצ"ל, הם עלולים להירתע מלעשות זאת, אם ידעו כי הם עלולים להיעצר על-ידי המשטרה. על כן אני מבקש הבטחה כי מקרים כאלה לא יישנו בעתיד. על כך ענה המפקח הכללי כי הוא האיש שמנהל את המשטרה והוא אינו מוכן שאיש יאמר לו כיצד לבצע את עבודתו, וכי יעצור כל אדם לכל תקופה שימצא לנחוץ כדי להוציא ממנו אינפורמציה וכי אינו מוכן לתת הבטחות כפי שביקשתי ... בעניין אחר אמר המפקח הכללי כי ביקש מספר פעמים בעבר להסגיר לידיו את לבשטיין [יעקב אליאב], אולם הדבר לא נעשה. הוא ציין כי שמע במו אוזניו מד"ר ג'וזף [דב יוסף מהמחלקה המדינית של הסוכנות] שלבשטיין קיבל מחסה על-ידי ההגנה. והנה הסוכנות היהודית באה להתאונן על חוסר שיתוף-פעולה, בעוד זהו סוג שיתוף הפעולה שהסוכנות מראה ...

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן