לדף ראשי



שלמה לוי היה חבר המפקדה הארצית והיה ידוע להגנה עוד מימי פעילותו בבית"ר ובאצ"ל בפתח-תקוה, וכן מתקופת "עם-לוחם" )ראה ערך). בתקופת הסזון שימש כאיש הקשר בין המפקדה והמחוזות, ולכן נאלץ להרבות בנסיעות ובפגישות ולא הייתה לו כל אפשרות להסתתר. אין פלא שהיה נתון במעקב צמוד של אנשי ההגנה, ובכל זאת הצליח להתחמק מהם במשך חודש ימים.

לאחר מעצרו של אליהו לנקין (ראה ערך), התמנה דב אפרת ("יהושפט") למפקד מחוז ירושלים ולוי חיפש דרכים לעזור לו כדי שיוכל להמשיך בפעילות שוטפת ולכן הירבה לנסוע לירושלים. באחד הימים, התוודה לוי לשמואל ינובסקי, איש פתח-תקוה ובן למשפחה ירושלמית אמידה. אביו היה הבעלים של בית-מלון, דירות וחנויות בירושלים וינובסקי הביע נכונות לעזור לאצ"ל ולהעמייד לרשותו דירות ואף חנויות כדי שישמשו למפגשים ולפעולות. סוכם שלוי ייסע יחד עם שמואל לירושלים, שם יפגישו את האב עם יהושפט והשניים ידונו בדרכים לניצול עזרתו של ינובסקי לאצ"ל.

ב-1 בינואר 1945 אמור היה לוי לפגוש את שמואל ינובסקי בתחנת המוניות "קשר", בשדרות רוטשילד בתל-אביב. בדרך-כלל נהג לוי לנסוע לירושלים באוטובוס ערבי, שתחנתו הראשית הייתה ביפו. אולם הפעם שינה ממנהגו, לא במעט בגלל מעמדו המיוחד של ינובסקי - קבלן שהִרבה לעבוד בשירות הצבא הבריטי, ולכן החזיק תעודות של האינטליג'נס הבריטי, שאפשרו לו מעבר חופשי בדרכי הארץ. כיוון שהכיר רבים מן הקצינים הבריטים, אמר ינובסקי ללוי כי לא תהיה להם כל בעיה להתגבר על מחסומי הצבא שהוצבו בדרכים. לוי הגיע לתחנת המוניות בשעה הייעודה, וניצל את שהותו בסביבה, כדי לקיים מספר פגישות עם אנשים שונים, אִתם היה בקשר.

בשעה הייעודה, הגיע לוי לתחנת המוניות, שם כבר חיכה לו ינובסקי. הם התנהגו כאילו אינם מכירים זה את זה ונכנסו למונית שיעדה היה ירושלים.

כאשר החלה המונית לזוז, הרגיש לוי במכונית נוספת שנסעה בעקבותיו. הסתבר כי בשעות הבוקר של אותו יום, צלצל הטלפון במשרדו של דב צסיס, מפקד המבצעים של הפלמ"ח בתל-אביב, שישב בבניין הוועד הפועל של ההסתדרות ברחוב אלנבי. מן העבר האחר של הקו נשמע קול נרגש של אחד העוקבים, שדיווח כי שלמה לוי נראה נכנס למונית "קשר", העושה דרכה לירושלים. צסיס ירד מייד לחצר, פנה למכונית הפנויה הראשונה שנתגלתה לו (מאוחר יותר התברר שהמכונית הייתה שייכת לחיים וייצמן, נשיא ההסתדרות הציונית), הכניס לתוכה מספר פלמ"חאים, והורה לנהג לצאת מייד לתחנת המוניות "קשר". בתחנה קיבל את פרטי המונית שנסעה לירושלים (מספר רישוי, צבע וכו') והחליט לרדוף אחריה, לעצור אותה, להוציא מתוכה בכוח את שלמה לוי ולהעבירו למקום מעצר. מששמע הנהג את התוכנית, הביע התנגדות נמרצת בטענה כי הוא עובד בשירותו של חיים וייצמן, וביצוע חטיפה לאור היום במכוניתו, יסבך את נשיא ההסתדרות הציונית במעורבות בחטיפת אנשים.

צסיס שלא רצה להחמיץ את ההזדמנות שנקרתה לו, החליט על דעת עצמו להסגיר את לוי לבולשת הבריטית ולוותר על החטיפה. ההצדקה להחלטתו זו הייתה כי לוי מועמד ממילא להסגרה לאחר חקירתו בידי אנשי הש"י. הוא טילפן, אפוא, למשטרה וסיפק להם את פרטי הזיהוי של המונית שלוי נסע בה, וגם הציע למשטרה לעצור את המונית כשתעבור ליד תחנת משטרת בית-דגון ולהוציא את לוי ממנה. ואכן, כאשר הגיעה מונית "קשר" לבית-דגון, עצרו אותה שוטרים ליד המחסום וביקשו מכל נוסע את תעודת הזהות שלו. לוי, שהיה רגיל בביקורת מעין זו, שלף את התעודה שלו (שבה הופיע בשם "סלומון הרמנוב") וחיכה בסבלנות לקבלה בחזרה. מאחר ולא נמצא במונית אדם בשם שלמה לוי, הורשתה המונית להמשיך בדרכה לירושלים.

כאשר הגיע צסיס לבית-דגון, ספר לו הקצין הבריטי את קורות המונית. איש הפלמ"ח הבין מייד כי האיש המבוקש אינו נושא תעודת זהות בשמו האמיתי, ועל כן הודיע למשטרת רמלה לעצור את המונית ולא לאפשר לה להמשיך בדרכה, עד אשר יבוא אדם שיזהה את שלמה לוי. וכך היה; משטרת רמלה הקימה מחסום על הכביש ובדקה כל מכונית שעברה במקום. בהגיע מונית "קשר", הוצאו כל הנוסעים והוכנסו לתחנת המשטרה. שוב נבדקו תעודות הזהות של הנוסעים, ומשלא נמצא אחד בשם "שלמה לוי", הוכנסו הנוסעים לחדר המעצר, עד שיבוא מישהו לזהותו. ואמנם כעבור זמן קצר, הגיע למשטרת רמלה איש הש"י ה' שהכיר את המבוקש. הוא הסתתר מאחורי הדלת והנוסעים, שהוצאו מחדר המעצר, צעדו בטור עורפי לעבר היציאה. בהגיע תורו של שלמה לוי, הצביע עליו איש הש"י. מייד קפצו מספר קצינים בריטים על לוי, כבלו אותו באזיקים והחזירו אותו לתא המעצר.

יתר הנוסעים הורשו להמשיך בנסיעתם לירושלים, אולם ינובסקי העדיף לחזור לתל-אביב. הוא היה נרעש מכל אשר ראה (אגב, הוא הצליח לזהות את איש הש"י שהיה בן פתח-תקוה, וסיפר זאת לאחד מפעילי האצ"ל במושבה). שלמה לוי הועבר לחקירה בידי הבולשת הבריטית ואחר הוטס למחנה המעצר באפריקה. הוא שוחרר משם רק לאחר הקמת המדינה.




הערות לערך:
שם המעיר: מייק מאיר שושני
הערה: שלמה סיפר לי שלא פעם ולא פעמים מנע את חיסולו בידי המחתרת....וגם את פגישתו עם שטרן כאשר ניסה להניעו מן הפרישה...אדם דגול היה.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן