לדף ראשי




המעבר מיום ללילה
המעבר מן היום ללילה מאופיין ברצף של תופעות אסטרונומיות, שכולן יחד מהוות את סופו של יום זה, ותחילתו של יום חדש.
1. שקיעת החמה. ברגע שהשמש ירדה אל מתחת לאופק, ואי אפשר עוד לראותה, התחיל המעבר בין היום ללילה. שקיעת החמה היא רגע מדויק, שאפשר לצפות בו ולחשב את זמנו.
2. לאחר שקיעת החמה מתחיל האור להיחלש, ומופיעים כוכבים. תחילה רואים את הכוכבים הגדולים, המאירים באור חזק, ולאט לאט מופיעים כוכבים נוספים. כיוון שכוכבים גדולים נראים גם באור יום, אנו מציינים את השלב הבא של המעבר ללילה בזמן בו ניתן לראות שלשה כוכבים בינוניים.
בזמן השקיעה אפשר להבחין בתופעה נוספת: השמש השוקעת במערב, ממשיכה להאיר את השמים בצד מזרח. מיד לאחר שקיעה, מוארים כל השמים, מעט מעט מחשיך האופק, ורק בגובה השמים אפשר לראות נגוהות אחרונים של אודם אור השמש. לשלב זה, בו האופק חשוך, וגובה השמים עדיין מואר, קורא התלמוד: "הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון". לאמור: האופק (=התחתון) צבעו שחור, אבל רום השמיים (=העליון) עדיין זוהר באודם השקיעה. זמן זה זהה לזמן בו אפשר כבר לראות שלשה כוכבים בינוניים.
3. לילה. עובר זמן נוסף, החשכה מתגברת, הצבע האדום של השמים נעלם, וחשכה שוררת. שלב זה מוגדר כ"הכסיף עליון והשווה לתחתון" - כל השמים, האופק וגם רום השמים אפלים בחשכת לילה. בשעה זו אפשר לראות את כל הכוכבים. הגיע הלילה.

מונחים הלכתיים
לזמן שבין היום והלילה יש בהלכה שם: "בין השמשות". בהמשך נראה מתי הוא זמן בין השמשות: לשיטה שאנו נוהגים בה, בין השמשות הוא משלב 1 (שקיעה) ועד שלב 2 (3 כוכבים בינוניים). לשיטת רבנו תם, בין השמשות הוא משלב 2 (3 כוכבים בינוניים) ועד שלב 3 (חשכה גמורה). גם נברר כמה זמן עובר משקיעה ועד צאת 3 כוכבים בינוניים, וכמה זמן מאז ועד לילה.
משך הזמן של כל שלב ניתן בהלכה במושגים של זמן הליכה: יחידת המרחק היא "מיל". אורכו של מיל אינו ברור: 960, או 1152 מטר.
הזמן בו הולכים דרך שאורכה מיל גם הוא אינו ברור, ויש שיטות שונות בדבר: השיטה המקובלת היא 18 דקות, אך יש גם שיטות נוספות: 22.5 או 24 דקות. בפרק זה נגדיר את הזמן לפי השיטה המקובלת: דרך מיל היא 18 דקות.

דיני כניסת השבת

שולחן ערוך אורח חיים רסא, א

ספק חשכה, והוא בין השמשות, (והיינו כדי שיעור הלוך ג' רבעי מיל אחר שקיעת החמה) (טור בסימן רצ"ג וכדלקמן ס"ס ב') (ושיעור מיל הוא שליש שעה פחות חלק ל') אין מעשרים את הודאי, ואין מטבילין את הכלים, ואין מדליקין את הנרות, ואין מערבין עירובי תחומין (וע"ל סי' תט"ו ס"ב), אבל מעשרין את הדמאי וטומנין את החמין ומערבין עירובי חצרות (וע"ל סי' שצ"ג).
(1/3 שעה = 20 דקות. 1/30 של שעה = 2 דקות. מכאן: 18 דקות = שיעור מיל)
ומותר לומר לנכרי בין השמשות, להדליק נר לצורך שבת; וכן לומר לו לעשות כל מלאכה שהיא לצורך מצווה, או שהוא טרוד ונחפז עליה.
הגה: וכן מי שקבל עליו שבת שעה או שתים קודם חשכה, יכול לומר לאינו יהודי להדליק הנר ושאר דברים שצריך (מהרי"ו סי' קי"ו) (וע"ל סי' שמ"ב).

מהלכה זו ניתן ללמוד כי בין השמשות מתחיל עם שקיעת השמש, והוא נמשך כדי הילוך 3/4 מיל. כיוון שהילוך מיל הוא 18 דקות, משך בין השמשות הוא 13.5 דקות. (לפי השיטה המאריכה את הילוך מיל ל24- דקות, בין השמשות נמשך 18 דקות.)
לפי זה, 13.5 דקות אחרי שקיעת החמה נכנסת השבת. באותן דקות של בין השמשות מותרות מקצת מלאכות שחכמים גזרו עליהם שלא לעשותן בשבת: מעשרים את הדמאי, טומנים את החמין, מערבים עירובי חצרות, ואומרים לנכרי לעשות מלאכה לצורך מצווה.
השיטה המובאת בהלכה א' - שבין השמשות מתחיל עם שקיעה, ואורכו 13.5 דקות היא שיטתו של הרמ"א. אנו מכירים שיטה זו כשיטתו של הגר"א, שפסק כמוה. וזה תרשים זמני השבת לפי שיטת הגר"א:




שיטת רבי יוסף קארו

שולחן ערוך אורח חיים רסא,ב

יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקודש; וזמן תוספת זה הוא מתחילת השקיעה, שאין השמש נראית על הארץ, עד זמן בין השמשות; והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע, רצה לעשותו כולו תוספת, עושה. רצה לעשות ממנו מקצת, עושה; ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה וודאי יום, מחול על הקודש.
ושיעור זמן בין השמשות הוא ג' רביעי מיל, שהם מהלך אלף ות"ק אמות קודם הלילה.

בהלכה זו יש תפיסה אחרת של זמני היום: בין השמשות מתחיל מאוחר מאוד, 3.25 מיל לאחר שקיעת השמש, שהם 58.5 דקות אחרי שקיעה. אותה שעה מתחיל בין השמשות, הנמשך 13.5 דקות. וזה תרשים זמני היום לפי רבי יוסף קארו, ששיטתו קרויה שיטת רבנו תם:




זמני קבלת השבת ויציאתה בארץ ישראל נוהגים לפי שיטת הרמ"א [=הגר"א], הקובע כי בין השמשות מתחיל עם שקיעה, ובסוף בין השמשות - לילה. שיטת רבנו תם דוחה מאוד את זמן הלילה, והיא מקובלת בחוץ לארץ. בכל מקרה, גם הנוהגים בשיטת רבנו תם, אינם מתחילים את השבת שעה אחרי שקיעה, כי בארץ ישראל שעה זו היא שעת חושך גמור.

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין מסביר ב"ביאור הלכה" את השיטות, והוא מסיים דבריו:

ביאור הלכה סימן רסא

והנה למעשה בודאי צריך ליזהר כדעת הגר"א והרבה מן הראשונים והפוסקים הנ"ל, שמיד אחר התחלת השקיעה, היינו משעה שהחמה נתכסה מעינינו, איסור גמור לעשות מלאכה. וח"ו להקל בזה, שהוא ספק איסור סקילה לדעת כל הני רבוותא הנ"ל. ולאו דווקא לעניין שבת, אלא גם לכל דבר שבתורה, שנפקא מינא בין יום ובין לילה, הולכים לחומרה, שתכף בהתחלת השקיעה מתחיל "בין השמשות", והוא נמשך עד יציאת 3 כוכבים בינונים.
ובמוצאי שבת יש ליזהר מאוד, אפילו לדעת הגאונים והגר"א, שלא לעשות מלאכה עד שייראו 3 כוכבים בינונים, שזהו הסימן המובהק ללילה, וקודם לכן אינו לילה ודאי. וסימן זה שייך בכל מקום ובכל זמן. אך מפני שאין אנו בקיאים בבינונים, צריך כוכבים קטנים.
ולדעת רבנו תם צריך להמתין במוצאי שבת מלעשות מלאכה עד זמן 4 מילין, שהוא לפחות שיעור שעה ו12- דקות מהתחלת השקיעה, שלדעתו אז זמן יציאת 3 כוכבים בינונים. ונכון לכתחילה לצאת דעת רבנו תם וכל המחזיקים בשיטתו, שלא לעשות מלאכה במוצאי שבת עד שיושלם שיעור 4 מילין.

חישוב זמן הדלקת הנרות וזמן צאת השבת
זמן הדלקת הנרות מחושב כך: לפי שיטת רבי אליעזר ממיץ, בעל "ספר יראים", "בין השמשות" הוא מהלך 3/4 מיל לפני שקיעה. לפי השיטה המחמירה, הליכת מיל היא 24 דקות, ו3/4- מיל הם 18 דקות. נוסיף 2 דקות "תוספת שבת", והגענו ל20- דקות לפני שקיעה. זהו הזמן המקובל ברוב המקומות כזמן הדלקת נרות, והוא כולל "תוספת שבת" לפי כל השיטות (רסא מ"ב ס"ק כג).
זמן צאת השבת מחושב לפי סוף בין השמשות ("שלשה כוכבים בינוניים") ותוספת המגיעה ל"שלשה כוכבים קטנים".





הערות לערך:
שם המעיר: אלחנן סבתו
הערה: כתבתם:"זמני קבלת השבת ויציאתה בארץ ישראל נוהגים לפי שיטת הרמ"א [=הגר"א], הקובע כי בין השמשות מתחיל עם שקיעה, ובסוף בין השמשות - לילה. שיטת רבנו תם דוחה מאוד את זמן הלילה, והיא מקובלת בחוץ לארץ. בכל מקרה, גם הנוהגים בשיטת רבנו תם, אינם מתחילים את השבת שעה אחרי שקיעה, כי בארץ ישראל שעה זו היא שעת חושך גמור".
א. מה המקור שהרמ"א כך סובר? בשו"ע לא הגיה דבר על המחבר.
ב. באר"י חושך גמור? זה חסרון בידיעה. לפי הגמרא [שמדברת על ארץ ישראל, איזור סדום] וכן לפי המדע, אותו כמות אור הקיימת מעה"ש ועד הנץ היא אותה כמו אור מהשקיעה ועד צה"כ של ר"ת, רק בסדר הפוך- הולך וכהה].
הטענה המוכרת שר"ת דיבר על צרפת, הופרכה לחלוטין מכל צד אפשרי. והעיקר, שהמציאות שם אינה תואמת כלל את שיטתו.



שם המעיר: יהודה איזנברג
הערה: עיין נא בספר יודעי בינה ד' תשס"ז, במאמרו של שי ולטר "שיטת ספר ירים בעניין בין השמשות וצאת הכוכבים", העונה על שאלותיך.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן