לדף ראשי



הלורד מוין, שהיה ידוע כאנטי ציוני, נתמנה למיניסטר המדינה במזרח התיכון, וממקום מושבו בקהיר היה אחראי לביצוע מדיניות "הספר הלבן". לח"י, שראה בלורד מוין את האחראי לגירוש אניות המעפילים, החליט להתנקש בחייו. לשם כך נשלחו לקהיר שני חברי המחתרת, אליהו חכים ואליהו בית-צורי, וב-6 בנובמבר 1944, ביצעו השניים את ההתנקשות, אולם נתפסו לאחר ביצוע המשימה.

ב-10 בינואר 1945 הועמדו השניים למשפט באשמת רצח. חכים ובית-צורי לא לקחו חלק במשפט, ולאחר גמר העדויות, קם חכים על רגליו ואמר, בין השאר:

הננו מאשימים את הלורד מוין והממשלה שהוא מייצג, ברצח מאות ואלפים מאחינו, בגזלת מולדתנו ושוד רכושנו.. אנוסים היינו לקחת את הצדק לידינו".

לאחריו הצהיר בית-צורי הצהרה פוליטית ואמר, בין השאר:

מיליונים טבעו בים של דם ודמעות, אך רב החובל הבריטי לא אסף אותם אל האנייה. ואם אחדים מהטובעים נאחזו בדופנותיה, הוא, הבריטי, דחף אותם חזרה הימה. ולנו במולדת לא נשאר אלא להיכנע או להילחם. החלטנו להילחם.

לאחר השמעת ההצהרות, נשפטו שני האליהו למוות בתליה. מיד לאחר השמעת גזר הדין, קמו השניים על רגליהם ושרו את ההמנון הלאומי "התקווה". ב-23 במרס הוצאו השניים להורג בכלא קהיר.

הערך על השנים באנציקלופדיה יהודית דעת




הערות לערך:
שם המעיר: דוד יעקבוביץ
הערה: מה שאמר חכים אינו תואם מציאות כלשהי, כי הבריטים לא רצחו אלפי יהודים, ולא גזלו אדמות. להשאיר את הכיתוב כך, ובלי להעיר על כך, נראה לי מוזר, ואני משוכנע שכל מי שקורא את הקטע, פרט לאנשי לח"י שרופים,מרגיש שמשהו פה לא בסדר. עלי להוסיף שהרצח בוצע באמצע המלחמה נגד הגרמנים, ככשהבריטים הם אלה שהצילו את היישוב מידי רומל וקלגסיו, בקרב אל אלמיין.

שם המעיר: העורך
הערה: יש לזכור כי השנה היא סוף 1944, כאשר הנאצים בנסיגה, ובנות הברית במסע ניצחון. אניות המלחמה שלחמו בנאצים הופנו למאבק בפליטים שניסו לעלות לארץ. פעילות זו נמשכה עד קום המדינה.
הגבלת העליה הייתה בשל הספר הלבן שפורסם בשנת 1939 - סמוך לפרוץ מלחמת העולם השניה, ולא בוטל במהלך המלחמה.
בצד תרומתם שאין ערוך לה לניצחון על הנאצים, יש לזכור את עקשותם שאין דומה לה, לעצור את העלייה ולרדוף את שארית הפליטה בדרכם לארץ. פרק זה של האימפריה הבריטית אינו פרק הנותן לה כבוד.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן