לדף ראשי




משה רבינו שפט את העם מן הבקר עד הערב, ויתרו יעץ לו לבחור אנשי חיל יראי אלהים, אנשי אמת שונאי בצע לשופטי העם, ורק הדבר הגדול יביאו אליו (שמות י"ח).
נצטוו בני ישראל שימנו שופטים ושוטרים בכל עריהם (דברים ט"ז י"ח). בית דין הגדול היה בירושלים (שם י"ז ח'-ט) ובו שבעים זקנים (במדבר י"א כ"ד) שהם הסנהדרין.
בספרי דרש:

מנין שממנים בית דין לכל ישראל (היינו בית דין הגדול)?
ת"ל שופטים תתן לך,
ומנין שממנים לכל עיר ועיר?
ת"ל שופטים בכל שעריך,
ומנין שממנים בית דין לכל שבט ושבט?
ת"ל שופטים לשבטיך וכו' (ספרי דברים סי' קמ"ד, עי' סנהדרין ט"ז:).

בית דין הגדול
מצוות עשה (סי' תצ"ה שופטים) לציית לבית הדין הגדול, שנאמר "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך" וגו'. ומצוות לא תעשה (סי' תצ"ו שם) שלא לסור מדברי בית דין הגדול, שנאמר לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל וגו'.

טעם הדבר, לפי שדעות בני אדם חלוקות, ואי אפשר למסור כוונת דברי התורה בידי כל אחד לפרשם לפי שכלו וסברתו. לכן מסר הקב"ה כוונות התורה בידי חכמים גדולים מישראל, איש מפי איש עד משה רבינו שקבל תורה שבע"פ מסיני. ועל פי בית דין הגדול שבכל דור יפרשו ההלכות.

סנהדרין
בית הדין הגדול הם סנהדרין גדולה של שבעים ואחד (סנהדרין ג':) אשר דנו רק דברים הנוגעים לכל ישראל בתור עם במצבו המדיני והמוסרי כמו:
לדון אם לצאת למלחמת רשות,
לענוש עיר הנדחת,
להודיע מי הוא נביא שקר וזקן ממרא ולהעינוש אותם,
למנות סנהדרין קטנה של 23 דיינים לכל שבט.

הסנהדרין ישבו בלשכת הגזית ומשם יצאה תורה לכל ישראל.
סמכות נמוכה מהם היה בית דין של סנהדרין קטנה של 23 דיינים, והוא בית דין של כל שבט ושבט.
סמכות בין הדין של 23 בתחומים אלה:
דיני נפשות
עונש מלקות לדעת ר' ישמעאל.
וכנראה דנו בו כל דיני קנסות, כי בתי הדין שנוסדו אחר כך בכלל לא דנו עוד דיני קנסות, מפני שנתבטלו אז בתי הדין של סנהדרין קטנה.

בתי דינים אחרים
בדרגה שלישית היו בית דין חשוב, או בית דין יפה, של חמישה בקיאים ומומחים:
סמכותם בנושאים אלה:
סמיכת זקנים
עריכת עגלה ערופה
גזילות וחבלות,
תשלומי כפל,
קנסי אונס ומפתה,
קביעות עבור החודש ועבור השנה.

רשב"ג אומר:
בשלושה דיינים מתחילים
ובחמישה נושאים ונותנים
וגומרים בשבעה. (יבמות ק"א:).
סמיכת זקנים בשלושה (סנהדרין י"ג: רמב"ם פרק ד ג' ובכ"מ שם).

בדרגה רביעית בית הדין של שלושה הדיוטות או יחיד מומחה לדיני ממונות בין אדם לחבירו (סנהדרין ב).

רבי אומר: בחמשה כדי שיגמור הדין בשלושה (תוספתא סנהדרין פרק ב),
רשב"ג אומר: הדין בשלושה ופשרה בשנים (סנהדרין ה':).
ובאמת שניים שדנו דיניהם דין, אלא שנקרא בית דין חצוף (שם ג' ה':)
ואם היה מומחה לרבים דן אפילו יחידי (שם) בכ"ז
מצוות חכמים שישבו עמו אחרים (ש"ע אה"ע חו"מ סי' נ' נ).

סמכות בית דין וחובותיו

בית דין מכים ועונשים גם שלא מן התורה כדי לגדור מילתא (יבמות צ':),
בית דין מתנים לעקור דבר מן התורה ב"שב ואל תעשה" כדי לעשות סייג או לקיום המצווה עצמה (מנחות ע"ט:).
בכח בית דין להפקיע קדושין, כי המקדש אדעתא דרבנן מקדש (יבמות צ), וכח כזה ניתן רק לבית דין הגדול בדור.
אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין, אם נתפשטה תקנתם ברוב ישראל ורוב הצבור יכולים לעמוד בה (עדיות פרק א, ש"ע או"ח סי' פרק ח).
בית דין חייבים לטפל בנכסי כל אדם שאין מי שיטפל בהם.
בית דין הם אביהם של יתומים (חו"מ סי' ר"ץ ובית יוסף שם).
בית דין מעמידים ממונה על המדות ועל המשקלות ומשגיחים על כל צרכי העיר.

חז"ל חששו מאוד לכבוד בי"ד שלא להוציא לעז על בתי הדין (סנהדרין מ"ד:) אבל הרשות ביד בית דין למחול על כבודם, ובלבד שלא יהיה בדבר הפסד כבוד התורה (חו"מ סי' כ"ז).


נסיונות לחידוש הסנהדרין
הסנהדרין של נפוליון
בשנת 1807 החליט נפוליון לכנס את נכבדי היהודים ולהציג בפניהם 12 שאלות בעזרתם יעמוד על יכולת היהדות להשתלב בעולם החדש. האסיפה הגישה את את תשובותיה לקיסר, וזה כינס "סנהדרין" - אספה בת 71 חברים, רובם מרבני צרפת, לאישור המסקנות. בראש ה"סנהדרין" הועמד רבי דוד זינצהיים משטרסבורג. החלטות ה"סנהדרין" נוסחו ב-9 עקרונות, בהן השכילו להשביע את רצון הקיסר בלי לוותר על עיקרי אמונת ישראל. בין העקרונות: האיסור לשאת שתי נשים, גטין וקידושין יקבלו תוקף רק אם אושרו בידי השלטון האזרחי, היהודים ינהגו באזרחי כל המדינות כבאחיהם, ויראו את ארצם כמולדתם.

פרטים על חידוש הסנהדרין על ידי נפוליון בערך "חידוש הסנהדרין בצרפת"

ר' ישראל משקלוב
במסגרת עליית תלמידי הגר"א לארץ, ניסה רבי ישראל משקלוב (בשנת תקצ"א - 1830) לחדש את ה"סמיכה", כחלק מאמונתם של תלמידיו הגר"א שיש לפעול להבאת הגאולה באופן מעשי. ר' ישראל משקלוב הסכים שהגישה של ר' יעקב בירב לא היתה מבוססת דיה, והוא החליט לנסות דרך אחרת. הוא הסתמך על הרדב"ז, שהציע לחדש את הסמיכה על ידי עשרת השבטים, שגלו שנים רבות לפני שפסקה הסמיכה בארץ ישראל. ר' ישראל משקלוב ניסח איגרת לעשרת השבטים, שבה הביע את בטחונו שלא רק שהם קיימים ושומרים תורה ומצוות, אלא גם שהם משמרים את מוסד הסמיכה, וביקשם לעזור לחידוש הסמיכה (וכתוצאה מכך - הסנהדרין) בארץ ישראל.

נוסח האיגרת ופרטים על הנסיון, במאמר הבא:
נסיונו של ר' ישראל משקלוב לחדש את הסמיכה, אריה מורגנשטרן

הרב מימון
בשנת תש"י (1950) העלה הרב י"ל מימון, שר הדתות הראשון, רעיון לחידוש הסנהדרין וניסה לפעול, יחד עם רבנים והוגים נוספים, לטובת הרעיון בשנותיה הראשונות של המדינה.

אגודת "השיבה שופטינו"
בשנת תשס"ב (2002) הוקמה אגודת "השיבה שופטינו - לכינון בית הדין הגדול", אשר ניסתה להחיות שנית את הרעיון. בין הבולטים בפעילות זו, היה פרופ' הלל וייס. לנשיא הסנהדרין נבחר הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ).
ב-ט"ו באב תשס"ד (2 באוגוסט 2004) התכנסה בירושלים "מועצה מכוננת" שמנתה כ-90 איש "סמוכים".
פרופ' הלל וייס סבור שעל ה"סנהדרין" להוות אלטרנטיבה מיידית לבג"ץ, וגם לעסוק בנושאים פוליטיים:

"ייעודה של הסנהדרין החדשה הוא להפוך למקור הסמכות של העם היהודי, וזאת בניגוד לעמדה המקובלת על השמאל, שמדינת ישראל היא מקור הסמכות הזה. אני ורבים מחברי רוצים להיות חלק מהמדינה הזאת, אבל לא במחיר השמדתנו הרוחנית והפיסית. הסנהדרין הזאת מרכזת את כל המוגלה והפצעים והצער של האי-צדק והרדיפות שיהודים נרדפים כאן על ידי הבג"ץ, ומי שהולך בעקבות הבג"ץ ומי שמתחזה כאן לשלטון החוק".

לעומתו, נשיא ה"סנהדרין" הנוכחי, הרב עדין אבן-ישראל, מתנגד גם לעיסוקה בשאלות פוליטיות וגם ל"קפיצה מעבר לטבור" של הגוף הצעיר:

"כדי שנצא מגדר 'נפל' ונהיה רציניים ונוכל לומר 'ילד יולד לנו', אנו זקוקים לזמן רב. עצם העלאת השם סנהדרין אינו דבר של מה בכך... אחרי שהוצאנו את שנתנו ולא התרחשו קטסטרופות, הגם שהיו כמה דברי ליצנות וגיחוכים, אנחנו נעמיק ונחזק את פעולתנו. נעשה דברים בראייה של דורות, לא עם שעון עצר ולוח שנה. הלוח היהודי הוא לוח של אלפי שנים. דרושה הרבה סבלנות והרבה עבודה. הייתי שמח, אם בעוד כמה שנים הכיסאות הללו ייתפסו על ידי גדולים מאתנו ואנו נוכל להגיד: 'חיממנו לכם את הכיסאות'...
"אני לא חושש מהבג"ץ, מהמשטרה או מהיועץ המשפטי. לרב מותר לעסוק גם בענייני ציבור, אבל לשם כך צריך שיהיה לפניו כל החומר הראוי, בין שהוא עוסק בכשרות של עוף ובין שהוא עוסק בהתנתקות. כשיש תוכנית התנתקות כזאת ואין לי מידע מספיק עליה, כשם שיש מצווה לדבר, יש מצווה לשתוק. כאדם פרטי, יש לי ולכל אחד מאתנו הבנה, אבל כרב, העיסוק בעניינים פוליטיים כמו ההתנתקות, הוא ביזוי למהות של המושג סנהדרין. אם אני לא רוצה להיות לחוכא ואיטלולא, אז אני לא אביע דעה על כל דבר. דברי האמת הללו צריכים להיאמר כדי שהסנהדרין הזאת לא תהפוך להיות לא סניף של מועצת יש"ע ולא סניף של המועצה לשלום ולביטחון"

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן