לדף ראשי



התואר "חבר" הוענק באשכנז על ידי רב הקהילה (תוארו היה "מורנו רב"). התואר "חבר" הוענק לפי המלצת הנהלת הקהילה (הועד, הגבאים, הפרנסים וכד') לאדם ירא שמיים, שנשא בעול הציבור, שלא על מנת לקבל פרס, כגון גבאות, גמילות חסד, גמילות חסד של אמת וכד', העילה להענקת התואר לא היתה זהה בכל הקהילות. התואר הוענק על פי רוב, בסמוך למאורע אישי, כמו יום הולדת שישים או יובל של פעילות ציבורית וכד'.

מקור התואר הוא, כנראה, במשנה מסכת דמאי פרק ב' משנה ג': "המקבל עליו להיות חבר" (חבר הוא אדם הזהיר בקדשים, דרגה גבוהה מ"נאמן", הזהיר במעשרות). לפי הרמב"ם (הלכות מטמאי משכב ומושב, פרק י' הלכה ד') "זקן ויושב בישיבה אינו צריך לקבל עליו דברי חברות".

מסופר שבעיירה הקטנה פלוס (Floß) ב- Oberpfalz התקבל בראשית המאה ה – 19, רב חדש שמוצאו היה מבוהמיה. בדרשה הראשונה שלו הוא הודיע שאינו חפץ להיות רב של "עמי ארצות", ולכן הוא מבקש מכל חברי הקהילה ללמוד בכל יום ראשון מחצית היום, ופעמיים בשנה (לפני פסח ולפני ראש השנה) במשך שבועיים רצופים. אחרי כ – 4 שנים הרב היה יכול להעניק את התואר "חבר" ל – 43 מראשי בית-אב בקהילה.

בשו"ת מהר"י וייל (במחצית הראשונה של המאה ה-15) סימן קמ"ז מצאנו מקרה של הענשת אחד מחברי הקהילה שלא יקרא שמו עוד "חבר", וכן בעת עלייתו לספר התורה לא יקראוהו "חבר".

בארץ ידוע לנו על הענקת תואר זה בקהילת "אהבת תורה" בחיפה ובבית הכנסת "רמת חן" ברמת גן.

באם יהודי תורני נכבד נפטר בטרם עת, או שהיה מועמד לקבלת תואר "חבר" בעודו בחיים, נהגו רבנים מקהילות שונות להעניק לו תואר זה באופן סמלי בעת הלוויתו או קבורתו. הכינוי לכך היה: “Grass-Chaver", חבר לאחר המוות, כשהאדמה, או העשבים, כבר מכסים את גופו!




הערות לערך:
שם המעיר: שמואל גלברד
הערה: גם בקהילת "מקור חיים" בפתח תקוה רח' פרנקפורטר 11קיים המנהג להעניק את התואר "חבר".

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן